שוב אני עומד נוכח השעות הקטנות האלה של הלילה, מן זמן קסום כזה בו אי אפשר לברוח לשום מקום ומשום דבר, הכל צף ועולה.
המחשבות, התחושות והכל שזור בתוך חוט של חסד היורד מן השמיים ברגעים בהם אין איש ברחובה של עיר אך אורות קטנים וצנועים נדלקים בחדרי חדרים בהם יודעי חן ודורשי קרבת אלוקים שופכים לבם בהשתוקקות ושיברון על השכינה המתגעגעת למנוח, על העם הרווי דעות ומחלוקות, על אדמה אנוסה שרק מבקשת לא עוד.
