בעוד שנושאים רבים פילגו בין המפלגות הציוניות במסגרת מסע הבחירות האחרון, נראה שנושא אחד זכה להסכמה רחבה - לא ניתן להשלים עם מצב שבו ייבחרו לכנסת אנשים שתומכים בטרור נגד מדינת ישראל.
הגם שלא נתבקשה פסילתו, אין ספק שהמועמד לכנסת שהביע את התמיכה הכי מפורשת בטרור גד מדינת ישראל ואזרחיה, הוא ח"כ אחמד טיבי. תמיכה זו בטרור, היא זו שהביאה הן את הליכוד, הן את כחול לבן והן את ישראל ביתנו לשלול אפשרות שילובו של טיבי, ולו כחבר בקואליציה.
תמיכתו של ח"כ טיבי במאבק המזויין של ארגוני הטרור נגד מדינת ישראל כוללת הן חלוקת שבחים למחבלים רוצחים והן תמיכה מפורשת במעשי טרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה.
שבחים למחבלים רוצחים ולארגוני טרור: באפריל 2018 השתתף ח"כ טיבי באירוע של הרשות הפלסטינית שהוקדש כולו לכבוד המחבל מרוואן ברגותי. במסגרת האירוע, ח"כ טיבי נשא דברים לכבוד המחבל והתוודה על החברות העמוקה שביניהם, ועל ההערצה שלו כלפי מרוואן ברגותי בהיותו "המפקד, הסמל, הלוחם והחבר... אחי מרוואן".
מרוואן ברגותי, יש לזכור, הוא רב-מחבלים שהורשע על ידי בית המשפט בת"א (תפ"ח (תל-אביב-יפו) 1158/02 מדינת ישראל - המחלקה לעניינים פליליים, בטחוניים ועניינים מיוחדים בפרקליטות המדינה נ' מרואן בן חטיב ברגותי) בכך שעמד בראש ארגוני טרור שפעיליהם ביצעו מאות רציחות, ובכך שהיה אחראי, בין היתר, לרציחתם של 5 אנשים - יואלה חן ז"ל שנרצחה ביום 15.1.02 בהוראת ברגותי, הנזיר היווני ציפוקטקיס גרמנוס ז"ל שנרצח ביום 12.6.01 בהוראת ברגותי, יוסף הבי ז"ל, אליהו דהן ז"ל והשוטר רס"ר סלים בריכאת ז"ל שנרצחו ביום 5.3.02, בהוראת ברגותי.
וכך קבע בית המשפט, מפי כב' השופטת ש' סירוטה:
"הנאשם [ברגותי] היה מנהיג הפת"ח בגדה, ומפקד התנזים וגדודי חללי אלאקצא, כפי שהודה בחקירתו, וכפי שהוכח בראיות נוספות רבות (ראה סעיף 17 וסעיפים 60-65 לעיל).
תפקידיו של הנאשם בהנהגת ארגוני הטרור פורטו בהרחבה אף הם (ראה חלק שני, פרק ד' לעיל). הנאשם היה מפקדם של ארגוני הטרור וחוליות הטרור, גם אם לעיתים אלה חרגו מהנחיותיו, והוא דאג לספק להם אמצעי לחימה וכספים לצורך פעילותם (ראה חלק שני פרק ד(1) ו-(3) לעיל). הוא אף היה מעורב באופן אישי בחלק מן הפיגועים שביצעו הארגונים שבהנהגתו (ראה חלק שני פרק ד(2) לעיל). הנאשם אף טיפל בסיוע למבוקשים ולמשפחות העצורים והחללים, ובגיוס פעילים לארגוני הטרור והדרכתם (ראה חלק שני פרק ד(4)-(5) לעיל). הוא היה האדם אשר ביטא את עמדתם של ארגוני הטרור באמצעי התקשורת (ראה פרק ד(6) לעיל).
אין מדובר, איפוא, אך ורק "באדם הממלא תפקיד בהנהלה או בהדרכה של ארגון טרוריסטי", כלשון סעיף 2 לפקודת מניעת טרור, אלא הנאשם הוא מי שעמד בראש ארגוני הטרור הנ"ל, התווה את מדיניותם ונשא נאומי תעמולה מטעמם באמצעי התקשורת".
חרף קביעות אלה, הרי שבעיני ח"כ טיבי, מעצר הרוצח ברגותי על ידי כוחות הביטחון של ישראל לא היה מוצדק, אלא שלדידו ברגותי "נחטף" על ידי כוחות הביטחון הישראלים. בעיניו, מחבלים רוצחים אינם נושאים עונש שהוטל עליהם כדין, אלא הם מוחזקים ב"כלא הפוליטי-הלאומי", שהרי לגישת ח"כ טיבי, מעשי הרצח היו מוצדקים ולכן מבצעיהם כלל לא פשעו.
לצד השבחים שהרעיף על הרוצח מרוואן ברגותי, הזכיר ח"כ טיבי גם שמות מחבלים אחרים שהוא עומד לצדם ותומך בהם. בין המחבלים האלה נכללים כרים יונס ומאהר יונס - מחבלים שרצחו את החייל אברהם ברומברג בשנת 1981 ונידונו למאסרי עולם; אחמד סעדאת, מנהיג ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, שהורשע בגין פעילות טרור ונידון ל-30 שנות מאסר. לפי פרסומי "החזית העממית" בטלוויזיה הפלסטינית, אחמד סעדאת הוא האחראי על רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, אך הוא לא הועמד לדין בגין רצח זה. כמו כן ח"כ טיבי גם שיבח "מפקד היסטורי כביר, הוא אבו-ג'יהאד". אבו ג'יהאד שאליו דיבר הוא רב המחבלים ח'ליל אל-וזיר, שלפי פרסומי הרש"פ הנו אחראי על רצח 125 ישראלים לכל הפחות.
בהזדמנות נוספת ח"כ טיבי קבע כי חובה על הפלסטינים "להתנגד". בעצרת ביריחו לכבוד יום השנה להתחלת הפעילות של תנועת פת"ח, טיבי נשא דברים אחרי מנהיג ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. בנאומו הבהיר כי ישנן שלוש קטגוריות של "התנגדות" - התנגדות בדרכי שלום, התנגדות עממית, והתנגדות "פעילה", והוא אמר בקול רם, ואף חזר על כך פעמיים, כי חובה על הפלסטינים להתנגד:
"פת"ח היא אשר שיגרה את ניצוץ תהלוכת השחרור, והתהלוכה הזו נמשכת, וההתנגדות - פעם בדרכי שלום, פעם עממית, ופעם התנגדות פעילה נגד הכיבוש - היא מזכויות העמים, והעמים - אין זו זכותם להתנגד לכיבוש, אלא חובתם להתנגד לכיבוש, חובתם להתנגד לכיבוש."
הנה כי כן, אם בעבר התאפשר לטיבי להתמודד לכנסת משום שהצהיר כי "ההתנגדות בה הוא תומך אינה מאבק מזוין אלא התנגדות עממית לא מיליטנטית", הרי שבנאום זה, הבהיר טיבי שהוא תומך גם ב"התנגדות פעילה", שאותה לא ניתן לפרש, בהקשרם של הדברים, אלא כמאבק מזוין ממש.
בעקבות שיגורי טילים על ידי חמאס מרצועת עזה על אשקלון ושדרות, יצא צה"ל לתקיפה קרקעית נגד יעדים צבאיים ברצועת עזה בתחילת שנת 2008 (מבצע חורף חם). בזמן המבצע התראיין ח"כ טיבי בטלוויזיה הפלסטינית דרך הטלפון, ובדבריו הצדיק את "ההתנגדות" של חמאס נגד ישראל מרצועת עזה באומרו כי היא "זכות", והשווה בין ה"התנגדות" של חמאס ל"התנגדות" של חזבאללה נגד ישראל מלבנון - שגם אותה הוא הצדיק:
"אני מדגיש כי ההתנגדות לכיבוש היא אפשרית, מותרת, ויתר על כן, היא אחת הזכויות של עמים הנתונים תחת כיבוש, כפי שפעל חיזבאללה וניצח בהתנגדות שלו."
טיבי הוסיף ואמר שיש עליות וירידות בשימוש ב"התנגדות":
"יש לבחון כל פעולה [של ה"התנגדות"] האם היא מקדמת את הסוגיה, והאם היא מגנה על האנשים או לא."
הנה כי כן, אם בעבר נותר ספק בדבר כוונותיו ומטרותיו של ח"כ טיבי, וספק בדבר תמיכתו במאבק המזוין של ארגוני הטרור נגד מדינת ישראל, הרי שמדברים אלו הוסר כל ספק. ודוק. דבריו של טיבי בדבר הזכות להתנגד לא נאמרו ביחס להפגנה תמימה. אלא, הם נאמרו על רקע ירי מאסיבי של רקטות ופצמ"רים לעבד מדינת ישראל על ידי ארגון טרור.
