בזמן שהפשיעה, הירי והרצח בציבור הערבי בישראל גואים, מתברר שוב כי לא מדובר בתופעה של שולי החברה.
סגן ראש מועצת נחף לשעבר, פריד אסמאעיל, נידון לפני חמישה ימים לארבע שנות מאסר בגין סחר בנשק ונסיון סחר בנשק. בנו נידון ל-20 חודשי מאסר.
השופט אמיר טובי מתח ביקורת חריפה על אישי ציבור ערבים ובהם ראשי מועצות בעבר ובהווה וכן חבר כנסת, שהעידו למען חברם סוחר הנשק והצדיקו את מעשיו.
"מטעם ההגנה התייצבו ארבעה עדי אופי, אישי ציבור מהמגזר הערבי, שהעידו לטובת הנאשם וציינו את אופיו, יושרו, הגינותו ומסירותו לחברה ולמשפחתו. מדובר בחבר כנסת לשעבר, שני ראשי מועצה לשעבר וראש מועצה מכהן של הישוב נחף", כתב השופט.
"אזכיר כי מדובר בנאשם שהורשע במספר עבירות בנשק. במסגרת העסקאות אותן ניסה לרקום היו אמורים לעבור מיד ליד מספר גדול של כלי נשק ובכללם אקדחים חצי אוטומטיים, תת מקלע עוזי, אקדח ברטה, רובה סער מסוג M16, אקדח מסוג גלוק, אקדח מסוג יריחו ועוד כהנה כלי נשק קטלניים. אמנם אותם נשקים לא הגיעו בסופו של דבר לידיים עברייניות, אך זאת לא על שום שהנאשם נמלך בדעתו, אלא משום שהמשטרה שמה ידה עליהם עוד בטרם הגיעו לידיו של הנאשם הנ"ל. הטענה המובלעת שהועלתה בקול חלוש כאילו בקש הנאשם 1 להצטייד בכלי נשק כדי להגן על ביתו ומשפחתו, אבסורדית נוכח היקפם העצום של כלי הנשק בהם מדובר.
הזדמן לי בעבר להביע דעתי, במסגרת תיקים אחרים שהתבררו בפניי, על אודות האלימות הגואה בחברה הערבית, תפוצת הנשק הבלתי חוקי והשימוש הנרחב הנעשה בו, מעשה של יום ביומו. לאחרונה אף קמה זעקה מתוך החברה הערבית עצמה, מפי אנשי ציבור וראשי רשויות מקומיות, כנגד מעשי הפורענות השוטפים את רחובות הכפרים והערים, אליהם התלוותה קריאה למשטרה לפעול ביתר שאת למיגור תופעת האלימות על נגזרותיה. ואולם דומה כי הגברת השיטור והאכיפה המשטרתית כמו גם החמרת הענישה שתוטל על ידי בתי המשפט במקרים המתאימים, לא יביאו לתוצאה הרצויה אם לא יתלוו לאותם מהלכים צעדים נוספים במישור האזרחי, שיבואו מתוך האוכלוסייה הנפגעת עצמה. בראש ובראשונה נדרשת עבודה מעמיקה במישור החינוכי. אך לא פחות חשוב מכך נדרש גינוי חברתי פומבי וחד משמעי, ולא רק ברמה הכללית וברטוריקה של נאומים והצהרות, אלא גינוי אישי - פרסונלי לכל המעורבים במעשים נתעבים אלה של סחר והפצת נשק בלתי חוקי ושימוש בנשק חם כדרך לפתרון סכסוכים.
התייצבותם של אותם אנשי ציבור לצדו של הנאשם היתה מאכזבת, דווקא משום מעמדם הציבורי. דומה כי בלהט דברי השבח בזכותו של הנאשם, נשתכח מלבם של אותם אנשי ציבור הצורך והדוחק החיוני להילחם מלחמת חורמה בתופעת העבירות בנשק הגובה מחיר כבד מנשוא", כתב.
