"ההכרעה על עתיד יו"ש בכנסת - הכרעה מסוכנת"

שבוע לבחירות.

אם נתייחס אל הסקרים המתפרסמים כאל נתון קרוב למציאות, יש לאוהבי ארץ ישראל סיבה לדאגה, בלשון המעטה.

בשלב זה לא ניתן לענות על השאלה מיהו ראש הממשלה הבא. האלטרנטיבה לנתניהו, הזוג בוזי – לבני מדברים כבר כעת על "תהליכים מדיניים" ועוד. וזה עוד לפני שהתיישבו על הכיסאות, עוד לפני הטלפון מאובמה.

אך גם אם נתניהו יעבור את המשוכה בשלום וימשיך לשמור על מעמדו, גם אז העתיד לא נראה ורוד במיוחד.

על פי המסתמן בסקרים, בניגוד לכל ההצהרות הנשמעות כעת, סיכוי סביר שנתניהו יעדיף לבסס את שלטונו עם מפלגות השמאל והמרכז, ובמילים אחרות: מי יקבל ממנו את הטלפון הראשון?

גם אם נניח הנחה אופטימית נוספת, ולפיה מפלגת העבודה לא תצטרף לממשלה, עדיין ממשלת נתניהו תהיה תלויה בלא מעט חברי כנסת ממפלגות ש"אופק מדיני" הוא חלק מתפישתן.

במצב כזה, מול תקשורת נשכנית ומול לחץ בינ"ל שרק מתעצם כל הזמן, וכן מול איום די מפורש של הערבים על התקוממות צבאית ומדינית מיד לאחר הבחירות, הממשלה "הטובה יחסית", זו שרבים מייחלים כל כך להקמתה, תתקשה לעמוד בלחץ.

אולי נצליח לבלום קצת. אולי.

סיכויים סבירים ואף יותר מכך, שהממשלה הבאה שתקום תחרוט על דגלה "תהליך מדיני", "יצירת אופק של תקוה", "הקפאה", "מחוות לאבו מאזן" ושאר ביטויים מכובסים המבטאים הרס ונסיגות.

מישהו שלח לי את מכתבו של נפתלי בנט המודאג, המפציר באוהבי הארץ להצביע למפלגתו. על פי דבריו הכנים, שלא לומר תחינותיו, אם מפלגתו לא תהיה גדולה וחזקה ובעלת משקל בתוך הממשלה, הדחפורים למעשה כבר בדרך לעופרה.

אני חושב שמישהו כאן לא הבין עדיין את עומק השבר בו אנו נמצאים.

נגיד את זה ככה: מר בנט היקר, לידיעתך, מדינת ישראל כבר החליטה לוותר על עופרה.

אם האסטרטגיה שלך בנויה על כך שאולי נתניהו יהיה ראש ממשלה, ואם כן, אז אולי הבית היהודי יהיה חלק ממנה, ואם כן אז אולי יהיה לך מספיק כוח למנוע באופן חלקי תוכניות מדיניות, יש לנו כנראה בעיה.

יש כאן יותר מדי הנחות אופטימיות, וגם אז, בציור הכי טוב שאתה מצייר בחזונך, אתה תהיה במגננה תמידית מול כל העולם (ומול רוב הציבור בישראל, שלא מסכים איתך בחשיבות העניין וכדאיות המחיר שהוא מצריך), ומי כמוך יודע ש"קו ההגנה לעולם ייפרץ".

אם אף להבנתך יהיה רוב ברור וגדול בכנסת הבאה לגירוש יהודים, ואתה מייחל לכך שכולי האי ואולי, אם תצבור די כוח, רק בטכניקות ובהסדרים פוליטיים תצליח בקושי רב לשמר את המצב הקיים, יש לנו כנראה בעיה חמורה מאוד.

ציבור אוהבי א"י התרגל לחיות ממערכת בחירות למערכת בחירות כששאלת ההישרדות על בלימה מרחפת ומאיימת תדיר. אולי גם הפעם נצליח ונעביר עוד קדנציה בשלום, עד הפעם הבאה.

ואולי לא?

ובעצם, רוב הסיכויים נגדנו, נכון?

כפר מימון ולעלות לאוטובוסים?

גם אם נופתע לטובה ונקבל תוצאות אשר יביאו להקמת ממשלה ימנית חזקה יחסית, כמה זמן זה יחזיק? ומה יקרה בבחירות הבאות?

ההיסטוריה של ממשלות ישראל מראה שמפעם לפעם מגיע רגע של שבירה ויש ביטוי מעשי לחולשה הכללית שאוחזת בציבור. קמפ דיויד, מדריד, אוסלו, וואי, דרום לבנון, מפת הדרכים, גוש קטיף, נאום בר אילן הן חלק מהנקודות בציר הזמן המבטאות את השבר הזה. בשלב כלשהוא האיסטרטגיה של "הישרדות מבחירות לבחירות" לא באמת מצליחה. זה כמובן חד צדדי. תופעה הפוכה לא ראינו. כבר עשרות שנים שלא קמה כאן ממשלה שפעלה באופן משמעותי לכיוון ההפוך – חיזוק מעמדנו בא"י.

ואז, כשזה יקרה, עוד שבוע או עוד שנתיים או עוד ארבע, כשתקום ממשלה שתחליט לגרש יהודים, מה אז?

כפר מימון, ולעלות לאוטובוסים?

צודק נפתלי בנט שלעת כזו יש לנסות כל דרך למנוע הקמת ממשלת שמאל או ממשלת ימין שעושה מעשי שמאל, ולכן אין ברירה אלא לבוא ולהצביע כנגדן (לאו דוקא למפלגת הבית היהודי כמובן).

אך האם זה "הנשק האחרון" שלנו? האם במקרה שניכשל ביכולת להשפיע על הכיוון בממשלה הבאה, אז זהו? נגמר המשחק? "הלך עלינו"? כל מה שפעלנו ועשינו היה לגמרי לגמרי לשווא?

האם כל המניות שלנו מושקעות בטווח הספסלים של כמה מפלגות שמזוהות, חלקן באופן חלקי בלבד, עם ההתיישבות בארץ ישראל? אם כן, זוהי השקעה בסיכון גדול, גדול מדי.

האם אכן נגזר על ההתיישבות היהודית ביו"ש, במקרה הטוב, להישאר כל הזמן על חודו של הסכין ולהחסיר פעימה בכל סיום מערכת בחירות?

דרך חדשה

עם יד על הלב, היהודים שארץ ישראל יקרה ללבם צריכים להכריע איפה באמת הם מונחים. אם המדינה וחוקי השויון הדמוקרטיים שלה הם הקובעים עבורנו בסופו של דבר, בנקודת ההכרעה, הרי שיש להודות בצער שכנראה חלמנו רחוק מדי.

זה פשוט לא הולך.

אזרחי מדינת ישראל לא רוצים להיות בסיפור הזה, בוודאי לא באופן שרצינו שהם יהיו. בגלל התקשורת, בגלל החולשה, בגלל חוסר ענין. הנה, אפילו טילים בכל הארץ כבר לא גורמים לאנשים להתפכח. אין יאוש כמובן, ובע"ה כל היהודים יחזרו בתשובה, אבל בנתיים, עד שזה יקרה, כדאי להיות מפוכחים.

האסטרטגיה של משחק הישרדות ממערכת בחירות אחת לחברתה אינו מבטיח טובות, ודי סביר שבשלב כלשהו נפסיד את רוב מה שבנינו כאן במשך עשרות שנים.

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר להכריע שיוצאים לדרך חדשה.

אפשר לחפש מחדש את נקודת הזהות, ובמקום לנסות שוב ושוב לגרור מיליוני "ישראלים" להיכנס לחלום שהם לא חפצים בו, למצוא מכנה משותף בין כל יראי ה', ולבנות נקודת הזדהות חדשה עבור היהודים. התאגדות כזו, אשר אם תצליח עשויה לסחוף אחריה הרבה יהודים, עשויה לקדם אותנו לעבר יעדים שעם ישראל לדורותיו כסף אליהם.

איך זה בדיוק יעבוד, ומה תהיה מידת ההשפעה של התאגדות כזו על המציאות המורכבת, קשה לדעת. כמו כל חזון, צריך לבנות את זה וללטש כל הזמן עוד ועוד. בכל אופן, המעבר מנסיון סיזיפי ומתסכל להישרדות, אל תפישה המקדמת התפתחות והשגת יעדים הוא כבר שינוי מרענן.