הימים קרבים
והן לוגמות עוד נשימה
נעמדות מול המראה
מחייכות, מרצינות
שוב ככל בוקר
מקבלות את הדין באהבה
לחייך באמת, לא ללבוש מסכה
וכמה זה קשה, ואיך זה מכווץ לפינה
כשהאתמול לפתע הופך לשנה
מחול המחשבות שוב תופס תאוצה
וכמה שניסו, הן נכנסו באין כניסה,
לו רק הייתה נפתחת הדלת
וקולם היה נשמע
ולא היו צריכות להיות
גיבורות האומה,
היו לאמהות כמו
בכל בית ומשפחה
מכבסות באהבה
מבשלות עם כל הנשמה
שואלות בגעגוע
איך וכיצד היה בישיבה
וברגע,
קוטעות, אוספות הכל למגירה
יש בידנו אמונה, אומרות
בצלילות וכוונה
יש המציץ מן הכאב
ושולח נחמה
לאחות את שבר האומה
להרבות אחדות ואהבה
והעם ההולך במסע מנער אבק ושב לתחיה!!
ננח 3 ט"ז סיון תשע"ה 17:37 ננח
די כבר! אחדות זה לא בהכרח דבר טוב! 2 ט"ז סיון תשע"ה 02:07 חנן
מרגד 1 ט"ז סיון תשע"ה 00:05 רותי.א