לראש חודש אלול, משהו מסחרי-לנשמה...

מקווה שיאיר לכם:

א

אלול, "אנילדודיודודילי" -

מה, זה מסחר? אני הולך לדודי כדי שהוא יחזור אלי?

לא, ודאי שלא. אנחנו מאמינים שזה "אמיתי", "לשם שמים".

אז למה זה בנוי ככה, במעין תן וקח?

כי כשאני באמת רוצה אותו, והוא באמת רוצה אותי, ככה נוצרת הדדיות של אמת.

העיקר הוא הקשר, התוצאות ה"כדאיות" בבני חיי ומזוני [=ילדים, בריאות, פרנסה]

הן רק תוצר לוואי.

ב

האם אנחנו יכולים להתנהג ככה גם במסחר?

להתבונן בקשר שלנו עם הלקוחות, שהם גם אחינו - "או קנה מיד עמיתך...וחי אחיך עמך",

ולחשוב שבעצם המסחר הוא רק תירוץ להיות בקשר טוב עם אנשים?

כשה' ברא את העולם כך שהרבה מהקשר עם אנשים הוא סביב כסף,

למה הוא התכוון? שהכסף ישמש כהפרדה בין אנשים, או כמחבר בין אנשים?

כמו שאוהבים להגיד בחסידות, "כסף" הוא מלשון "כיסופים".

כיסופים למה?

ג

ביום-יום, אנחנו מאד לחוצים על הכסף ועל מה שהוא נותן לנו בעצמנו.

קשה לנו להשתחרר מהצורך הזה,

ולהסכים להתבונן עליו ולחשוב מה הוא נותן לנו בקשר שלנו עם הסביבה.

אבל אם נשים לב נראה שהוא זה שמאפשר לנו תקשורת מכבדת.

מצד אחד זה הכלי שמאפשר לנו לתת צדקה,

אבל האם אנו רוצים שכולם סביבנו יהיו קבצנים?

בעסקים - זה הכלי שמאפשר לנו לתת לשני בלי להפוך אותו לקבצן.

אני נותן לו, אבל הוא משלם, וכך נשמרת הדדיות מכבדת ובריאה.

כך אנחנו קשורים יותר, לא פחות.

ד

וחזרה אל הקשר עם ה':

כאן אין בדיוק אותה הדדיות.

"אם פעלת מה תתן לו, וכן בדוד הוא אומר: כי שלך הכל ומידך נתנו לך".

אבל יש כאן את הרצון הפנימי שלו בנו ושלנו בו,

וגם כאן ה' בנה את העולם כך שהוא מבקש מאיתנו לעשות "עבורו" דברים, מצוות,

כדי לאפשר לנו את הקשר אליו. שלא נאכל לחם חסד. שנרגיש שותפים.

ה

אלול הוא חודש התשובה.

התשובה היא גם על כל מעשה שעשינו באופן פרטני [תשובה תתאה בלשון פנימיות התורה]

אבל גם על צורת ההסתכלות הכללית שלנו [תשובה עילאה בלשון פנימיות התורה].

שינוי המבט הכללי פועל שינוי אוטומטי בהרבה פרטים.

גם בתוך העסק שלנו, אם נזכה להתבונן על הקשר ההדדי בינינו לבין לקוחותינו

בעיניים יותר פנימיות, מתוך כבוד לקשר בין בני אדם - שהכסף הוא רק ביטוי עבורו,

נחווה שינוי מהותי גם באיך שהעסק מתנהל בפועל.

מניסיון, זה גם משתלם.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!