המשנה במסכת סוטה (פרק שמיני) מביאה שלוש דעות מי הוא "הירא ורך הלבב" אשר הישארותו בשדה הקרב תביא בסופו של דבר יותר נזק מתועלת, ובלשון התורה "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". אותו ירא ורך לבב צריך לעזוב את המערכה ולהשאירה בידי כאלה אשר ליבם נכון בקרבם, גם אם בכך יתמעט גודלו של הכוח הצבאי.
מי הוא אם כן אותו "ירא ורך הלבב"?
"רבי עקיבא אומר: הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה.
רבי יוסי הגלילי אומר: הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו…
רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב".
החילוק הראשי הוא בין דעתרבי עקיבאשמפרש את היראה של אותו חייל בפשיטות, פחד מאימת הקרב, לביןרבי יוסי הגליליורבי יוסישמפרשים את היראה בהקשרה הרוחני, חוסר שלמות רוחנית.
אך מהי המחלוקת ביןרבי יוסי הגלילילביןרבי יוסי? הרי שניהם הסכימו שמדובר במשמעות הרוחנית של יראה "מעבירות שבידו".
אומרת הגמרא:"מאי איכא בין ר"י לר"י הגלילי? איכא בינייהו עבירה דרבנן. כמאן אזלא הא דתניא שח(דיבר)בין תפילה לתפילה(רש"י: בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש)עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה? כמאן, כר"י הגלילי"(סוטה מ"ד ע"ב)
הגמרא אומרת שרבי יוסימגדיר "ירא ורך הלבב" רק יהודי שעבר על מצוה מפורשת בתורה, בעודרבי יוסי הגלילידורש שלמות גבוהה יותר מהחייל היהודי. הוא מצפה ממנו להיות מושלם לא רק במצוות המפורשות בתורה אלא אף במצוות חכמים, ואפילו קלה שבהן כגון הפסקה בדיבור בין תפילין של יד לזו של ראש.
שלושה סוגי קשר
אם נדייק, נראה ששלושת החכמים מייחסים את החיסרון של החייל ואת אי התאמתו לשדה הקרב לשלושה סוגי בעיות קשר, והבעיה הזו בקשר, כל חכם לשיטתו, מונעת מהחייל לבצע את תפקידו כלוחם בשדה הקרב.
רבי עקיבאמדבר על מי "שאינו יכול לעמוד בקשריהמלחמה".
מה פירוש "קשרי המלחמה"?
כל לוחם יודע שבסיס הלחימה היא ההסתמכות של החיילים זה על זה באופן טוטאלי. "כולםבשבילאחד, אחדבשבילכולם" ו "אם לא תהיותלויים זה בזהתהיו תלויים זה ליד זה" הם שני משפטים מתוך רבים שמבטאים את עומק המחוייבות הזו. לוחם יוצא להסתערות מתוך ביטחון מלא שחברו יסתער לצידו ויפעל למענו ללא תנאי, אף במחיר חייו. אם הביטחון הזה מופר ולו במעט, נפגעת באופן אנוש יכולת הלחימה של החייל, ובסופו של דבר של הצבא כולו.
רבי עקיבאמכנה את ההסתמכות הזו"קשרי המלחמה". במהות העניין של צבא זה היות החייליםקשוריםזה בזה, בשונה מאזרחיםנטולי מחוייבות.
אם יש בעיה בקשרהזה, יש בעיה מהותית במערכה כולה.
רבי יוסימתייחס לקשר הנישואין. למי שהקשרבינו לבין אשתואינו קשר תקין.
רבי יוסיאומנם מדבר באופן כללי על עבירות דאורייתא, אך אינו מביא בדוגמאותיו את איסור חילול שבת או איסור אכילת אוכל שאינו כשר. הוא מביא דווקא דוגמאות שלחילול הקשר הזוגי. (קשרים של איסור אך בעלי תוקף הלכתי, בשונה מאיסורי עריות)
רבי יוסי הגלילימדבר על בעיותבקשר שבין האדם לעצמו. תפילין של יד מסמלת את מעשי האדם, ואילו תפילין של ראש מסמלת את תודעתו. כאשר נשברהקשרשבין שני המישורים הללו, יש לנובעייתתקשורת של האדם עם עצמו.
התקשורתבין יהודי ליהודי, בין איש לאשתו, ובין התודעה למעשה, מבטאות שלושה מעגלים, שלוש רמות של תנאי העמידה הרוחנית בשדה הקרב.
אם נסיט מבט אל המציאות המוכרת לנו ובעיותיה, קל לזהות איךבעיות התקשורתבשלושת המעגלים הנ"ל מחלישות את יכולת הלחימה של החייל היהודי, ובאופן כוללני יותר, את יכולת הלחימה של הצבא כולו.
קשר בין היהודים
חוסר בנאמנותשל יהודי ליהודי באשר הוא, הבא לידי ביטוי בהחלפתהמחוייבות ליהודים, למחוייבות לסולם ערכים זר ומנוכר,פוגע בקשרבין היהודים, וגורמת לכל חייל להיותלבדו. עינינו רואות איך במציאות, חיילים וקצינים בורחים מהכרעה בשדות הקרב, רק כי הם מבינים שאין להם גיבוי, וכל פעולה שלהם תיבחן במבחן משפטי ותקשורתי במקום במבחן "מה טוב ליהודים?".
אומר לנו ר"ע, אם איןקשרי מלחמה, אםאין נאמנות של יהודים ליהודים, זה לא יצליח ובסופו של דבר זה יגרום להחלשת המערכה כולה. העדפת נשיאת חן מזוייפת מצד התקשורת הזרה, על פני חיי יהודים מגיעה מאותו שורש שלחוסר קשר בין יהודי ליהודי. במקוםלהגן זה על זה, חיילים ואזרחים יהודים מוצאים את עצמם מתגונניםאיש איש לבדואל מול הגויים (באמצעות שליחיהם, התקשורת ומערכת המשפט)
קשר בין איש לאשתו
רבי יוסימתייחס לקשר הזוגיות והקדושה. היכולת של החייל להילחם, באה ממקומו היציב של אדם שלם מוסרית. היעדר שלמות ושלום בבית, ויצירתמערכות קשרים שאינן נכונות, מחליש מאוד את יכולתו של החייל ושל הצבא כולו לפעול. התורה מבטאת את ערך הקדושה שצבא ישראל מחוייב בה כתנאי להצלחתו בשדה הקרב. "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".
עינינו הרואות איך צבא שלא פועל על ערכי הקדושה ומערכות קשרים נכונותבין איש לאשתו, מאבד את תוקפו המוסרי להילחם באויביו. גוי יכול לנצח בגלל שהוא חזק. יהודי אינו מסוגל לנצח בשם הכוח, אלא רק בשם הצדק. יהודי שחש שהוא עצמו אינו מוסרי, אינו שלם, אינו מסוגל לכוף את אויביו להיכנע לו, כי הוא מרגיש בתוך תוכו שיש כאן רמאות. במה אני טוב מהאויב? זה הרי בסיס הטענה כיום נגד כל ניסיון להכריע את המערכה. אנחנו לא טובים מהם, אז למה שננצח אותם?
קשר בין מעשה לתודעה
רבי יוסי הגלילימחייב ודאי שלמות בשתירמות הקשרהנ"ל, אך מוסיף עליהן עוד מעגל מחייב.
רבי יוסי הגלילימדגיש לנו שגם חייל אשרנאמנותו ליהודיםאינה מוטלת בספק, ואףנאמנותו לאשתוללא פגם, עדיין תיתכן בו חולשה שתמנע ממנו להיות לוחם נאמן, אם יש לוכשל בנאמנות שלו לעצמו.
אם מעשיו של החייל אינם מחוברים ישירות לתודעתו הרוחנית, אם יש לוקצר פנימי, הרי שהוא לא יצליח במערכה.
במציאות, אנו רואים לפעמים חיילים יהודים יקרים המשקיעים את מיטב שנותיהם, עושים מעל ומעבר, תוך סיכון עצמי לא מבוטל, והכל מתוך תודעה של שליחות למען עם ישראל. בפועל, לפעמים, "רק כי אין ברירה" וכי "רק ככה אפשר להתקדם ולהשפיע" ועוד תירוצים טובים אחרים, הם פועלים דברים כנגד רצון ה',כנגד התודעהשלהם עצמם, שלאורה הם משקיעים כה הרבה.
יש להם, לאותם יהודים יקרים,בעיה בקשר בין מעשיהם לתודעתם.
הם נטועים עמוק עמוק בתחושת שליחות קדושה, אלא שישנתקבין התודעה שלהם לבין מעשיהם.
חייל כזה, על אף כל מעלותיו, עונה בסופו של דבר גם הוא להגדרת "הירא ורך הלבב" אשר התורה מנבאת ש"ימיס את לבב אחיו כלבבו".
מתוך לאו אתה שומע הן, ומתוך בירור דברי שלושת החכמים ניתן ללמוד איך צריך להיבנות צבא יהודי נכון לקרב, הבנוי מחיילים שלמים במעשיהם, גיבורי כח עושי דברו, הראויים להכניע כל צר ואויב.
