ניתן לשנות את המציאות

אירועי רצח המוניים ב'מזרח התיכון החדש' כבר אינם מזעזעים ומפתיעים איש. מדי פעם מצליח סרטון אכזרי במיוחד להעלות את סף הריגוש שלנו עוד קצת, אך אחרי צפייה או שתיים אנחנו מתרגלים גם אליו.

מלחמות העולם הישן ומחיריהן

מה לא ראינו כאן לאחרונה. שחיטות הדדיות יומיומיות של מאות אזרחים, הפגזות והפצצות אקראיות על שכונות מגורים, סוגים שונים ומשונים של המתות המוניות המושפעות מדמיון חולני משולב ביצירתיות מעוררת התפעלות. והכל מול המצלמות, לאמר: אנו אכזריים, אל תתעסקו איתנו.

זה לא רק דעא"ש. מעשי הטבח ההדדיים של קבוצות שונות, ארגונים שונים ומדינות ריבוניות מתרחשים כל העת במדינות הסובבות אותנו. מי מבין הקוראים מסוגל למנות חצי משמות הארגונים השונים הנלחמים כעת אלה באלה במצרים, לוב, תימן, עיראק, סוריה, לבנון, עזה ויו"ש? מזרח תיכון חדש אמרתם?

מי שחשב שהעולם השתנה והמושג מלחמה יכלול בעתיד רק פגיעות נקודתיות וממוקדות של טכנולוגיה מתקדמת וללא שפך דם, כדאי שיתחיל להפנים שהעולם, מה לעשות, כמנהגו נוהג.

אחת התופעות שעד לאחרונה פחות עניינה את התקשורת וכעת עלתה לכותרות, היא תופעת פליטי המלחמה. אם עושים מלחמות כמו פעם בעולם הישן, כשהמוני אזרחים נטבחים יום יום כדבר שבשגרה, מדוע לא נראה גם את אחת התופעות המרכזיות הנלוות למלחמות של העולם הישן, תופעת הפליטים?

לפי הערכות גסות מדובר כעת בכמה מיליוני בני אדם בעיראק, סוריה ועוד. מיליונים אלו אשר עזבו את מקומם, נעים אל עתיד שהדבר היחידי הידוע בו הוא שאת בתיהם הם כבר לא יראו לעולם.

ניתן לשנות את המציאות

אחת מנקודות המוצא של הדיון הישראלי בפתרונות הסכסוך היהודי – ערבי היא שיש עובדות מוגמרות שעלינו לקבל כנתון, כאקסיומה. השמאל מציע א' והימין יציע ב', אבל יש 'עוגנים' במציאות שלא ניתן לשנותם.

אחת הנקודות הללו, אולי המרכזית שבהן, היא ההנחה שהמשך הימצאות אוכלוסיית אויב גדולה ומשמעותית בתחומי מדינת ישראל ובתחומי השטחים שמדינת ישראל כבשה היא נתון בלתי ניתן לערעור.

דוברי השמאל והימין אולי חלוקים בגישה איך להתנהל מול האוכלוסיה הזו, אבל עצם קיומה כאן, עצם ההימצאות שלה, אינו חלק מהדיון. זהו נתון, אקסיומה.

"האביב הערבי" על שלל תופעותיו המזעזעות, החזיר אותנו מבלי משים עשרות שנים אחורה, אל המלחמות של פעם. למלחמות של פעם, לבד ממעשי ההרג ההמוניים ושפך הדם הבלתי נפסק, היו גם משמעויות מדיניות מרחיקות לכת. לכל צד היה ברור שלאחר כל סבב של שפיכות דמים המציאות משתנה לגמרי, הגבולות משתנים והאוכלוסיות מסתדרות מחדש על פי תוצאות המלחמה.

ובמבט קצת יותר עמוק – המלחמה אינה רק מערכת של גילויי רוע לב האדם ואכזריותו (או ההתגוננות מפני אכזריות כזו), אלא גם אפשרות והזדמנות להחלת מציאות חדשה, טובה יותר.

וכדברי חכמינו אשר קבעו: "עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות" (ברכת 'יוצר המאורות', תפילת השחר). מלחמות הן גם פתח לשינוי מציאות לטובה.

היאוש מאפשרות השינוי

ההנהגה הישראלית הקיימת אינה מסוגלת למנף מציאות של עימות צבאי לטובת שינויים משמעותיים, כי היא טובעת בעולם ערכים מעוות. ההנהגה הישראלית הנוכחית כבולה בכבלים מלאכותיים ומייאשים, ולכן חוץ מלתמרן בתוך סבך המגבלות, לא נותר לה הרבה מה לפעול במציאות.

לכן במערכות הרבות בעשרות השנים האחרונות, מדינת ישראל נוקטת שוב ושוב רק צעדי מגננה, אך מסרבת בתוקף לנצל כל עימות צבאי כזה לקידום האינטרסים שלנו, האומה היהודית. והתוצאה, למרבה האירוניה, שאפילו יכולת ההתגוננות שלנו הולכת ונשחקת, ע"ע תעוזתם המתגברת של ערביי יו"ש אל מול רפיסות צה"ל.

המחשבה לנצל את העימות ואת עוצמתנו בשדה הקרב לתועלת מדינית של הגליית אוכלוסיית האויב נתפשת כמחשבה בלתי מוסרית. ושוב, השבי בעולם הערכים המעוות יוצר מגבלות על כל אפשרות לשינוי המציאות לטובה.

לא מתייאשים משינוי המציאות

הנחות המוצא המגבילות והמייאשות, מביאות רבים למחשבה ולאמירה הכל כך מוכרת של "מה אפשר לעשות?"

את הנקודה הזו ראוי וחשוב לתקוף.

המציאות הקיימת אינה עובדה מוגמרת. ניתן וצריך לחתור לשינויים משמעותיים במציאות. לא חייבים לפעול בכלים הרצחניים של האומות הסובבות אותנו, אבל עצם שימור האופציות לשנות את המציאות מן הקצה אל הקצה, הינו בידינו.

ההנחה הנתפשת כאקסיומה, ולפיה אוכלוסיית האויב תמשיך בכל מצב לשבת כאן בשלווה ובנחת – היא הנחה שניתן וצריך לערער עליה. איך זה יהיה, מתי זה יקרה, ואיך ניתן לרתום את תהפוכות המציאות לטובת העניין, אלו דברים שצריך לדון בהם. אבל כקריאת כיוון – חשוב להגיד שאנו חותרים לשם.

כדי לחולל שינויים כאלו, כדי לאפשר שיח כזה בכלל, יש צורך ביצירת הנהגה יהודית בריאה יותר, ערכית יותר, מחוברת לרצון לקיים את דבר ה' בעולם. הנהגה כזו שלא תהיה שבויה בכבלי הערכים המעוותים תוכל לנצל כל הזדמנות כדי לשנות את המציאות לטובה.

(הערה: בקוצר היריעה לא ניתן להיכנס כאן לדיון הערכי בדבר השינויים המתבקשים במציאות, ומדוע נכון לפרש שזהו רצון ה' מאיתנו בעניין. רק נגיד ככותרת שכשם שהדבר משרת את טובתו של העם היהודי, לא פחות מכך הוא משרת את טובתה האמיתית של אוכלוסיית האויב הנמצאת כאן, ואכמ"ל.)