גז פלפל

באחד מהימים האחרונים אשתו של אפרים אמרה לו:

"לך קנה גז פלפל. יש לנו רק בקבוקון אחד והבן לקח אותו לשבת בבת-עין".

"אין בעיה", אמר כמו בעל טוב ירושלים ויצא לדרכו.

אפרים מתגורר במרכז העיר. הוא חשב איך לעבור דרך מקומות שלא היו בהם ניסיונות פיגוע לאחרונה, אבל לא מצא. בתחנה המרכזית נזכר בשלושה מקרים משלוש רוחות התחנה, אחד אירע ממש לפני שעתיים. ברחוב יפו נזכר בשתי הנערות ששלפו מספריים לפני כמה שבועות, ובעוד כמה מקרים קשים יותר. בקיצור הבין שאם עליו למצוא נתיב לכאורה בטוח יצטרך לפרוס כנפיים ולעוף...

ובכלל מה זה משנה, חשב, בכל פינה ובכל רגע יכול לצוץ איזה שהיד או שהידה עם חפץ חד.

ברחובות ניצבו חיילים ואנשי משמר הגבול לרוב, ובכל זאת ערבים הסתובבו חופשיים, רובם ככולם מחייכים. אפרים ניסה לראות ערבי שפחות מחייך כדי לשמור ממנו על מרחק בטוח.

אמנם הפלשתינים חופשיים, דאג בקרבו, אבל העיקר שמטפלים בנערי הגבעות כמו שצריך! קורעים להם את הצורה! הם הסכנה האמיתית לקיומנו!

הוא נרגע מעט.

ואז נזכר בסרטון החתונה. איך סרטון קצרצר הפך בן רגע את דעת הקהל על פיה! זה היה כל כך מושלם, החוגגים היו כל כך אגרסיביים, בסגנון מזרח תיכוני למהדרין. איך אפשר להזדהות עם אחד שתוקע סכין בתמונה של תינוק שכבר נשרף?! ממש וידוא הריגה!

לפתע התגנבה מחשבה ללבו: אולי זה מבוים כמו שהיה אצל אבישי רביב שאינו זכור לטוב?! אולי מי שהניף את התמונה ומי שתקע בה סכין הם שתולים, הרי במציאות אין דברים מושלמים כל כך, אלא אם כן הקב"ה כל כך אוהב את אנשי השב"כ ומפעיליהם, עד שזימן להם משמיים סרטון מושלם שיעניק להם אישור להתעלל בנערים הסוררים...

הוא החל לשכנע את עצמו:

הבעיה האמיתית אינה עם שלם שקם עלינו בסכינים, שדורס אותנו בטרמפיאדות, שמנסה לטבוח בנו בנסיעות ביו"ש, אלא המטורפים עם הכיפה הגדולה והפאות הארוכות, יצורי כלאיים דתיים-לאומיים-חסידיים שמקפצים על ההרים ומדלגים על הגבעות. הם הבעיה! במקום להתעניין כדרך נערים רגילים באייפונים, בחורות וכלי רכב הם כוספים למדינה יהודית אמיתית, למלכות ישראל, לגאולת עולם. ממש מופרעים!

אפרים נזכר שאמנם כל התפילות והקדישים מלאים בכיסופים למדינה יהודית כמו שצריך, אבל זה רק בתיאוריה, ניסה לומר לעצמו, אין לאף אחד זכות להתקדם ליעד אפילו במילימטר אחד, אפילו לא לדבר על כך. האמת הצרופה נכון לעכשיו היא: ביבי, בוגי, הבג"ץ, השב"כ וגז הפלפל...

הוא חלף על פני שתי ערביות רעולות, וכל כך שמח על כך שהן לא קפצו לעברו עם סכין שלופה. כל כך יפה מצדן! כמעט רצה לומר להן תודה. רוב רובם של הפלשתינים אינם מזיקים, סיכם לעצמו, רק פה ושם אחד קופץ עליך עם סכין. ביג דיל...

היה מבולבל לגמרי ולא ידע מה לחשוב.

הוא הגיע לחנות באמצע רחוב יפו, כשהוא מעיף מבט לאחוריו ומצטער שאין לו עיניים בעורפו ליתר ביטחון וקנה את הבקבוקון המיוחל. בגלל ההיצע הרב מחירו ירד פלאים.

אפרים שילם, הניח את הבקבוקון בכיסו וחש ביטחון מופלא: השמיים בהירים למרות החורף, קורעים למשיחיסטים ההזויים את הצורה במרתפים. אמנם איזה שהיד יכול לקפוץ עליו עם סכין, אבל מה יש לדאוג: זה לא קורה בכל רגע ובכל מקום, רק פעם פעמיים ביום, ורק פה ושם, והעיקר - יש לו גז פלפל...