להתעשר – האם, איך ולמה?

בידי מי מפתח העושר? האם הוא תלוי בהשתדלות שלי, או שאולי רק בה'? האם יש ערך להשתדלות בכלל? ואם כן – עד כמה?

הרבה מאד שאלות קשורות בשאלה היסודית של ההשתדלות בפרנסה או בעשירות, לעומת אמונה. החל מהשתדלות בנפש – האם לרצות בכלל להיות עשיר, למשל – וכלה בהשתדלות מעשית – עד כמה להרבות בעבודה ובעסקים, או להיפך – לעשות מעט ולקוות לברכה במעשי ידינו.

בסדרת המאמרים הקרובה ננסה לגעת בכמה מהשאלות הללו. לדברים הגענו בעקבות מאמר של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש בספר דרך מצוותיך, אבל תוך הניסיון להתאים את הדברים לשפת דורנו עלו והתחדשו דברים רבים. יהי רצון שנזכה לומר דברים שיהיה בהם תועלת לקוראים, גם אם הם בגדר "פטפוטי תורה".

ונתחיל דווקא "מהאמצע" – לא מהשאלה האם לרצות להתעשר, אלא דווקא מהשאלה איך נכון לעשות זאת.

איך מתעשרים?

השאלה הזו מופיעה כבר בגמרא, לקראת סוף מסכת נידה (דף ע' ע"ב). שם מסופר על דו שיח בין אנשי אלכסנדריה, שאותם הטרידה השאלה הזו בדיוק, לר' יהושע:

"[שאלו אותו:] מה יעשה אדם ויתעשר?

אמר להן: ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה.

אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו!

[אמר להן:] אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב".

מאי קא משמע לן? דהא בלא הא לא סגי [= מה מלמדנו? שזה בלא זה לא מספיק]".

(נדה ע, ב)

רבי יהושע תולה תחילה את ההתעשרות בריבוי סחורה ובמשא ומתן באמונה. על זה עונים אנשי אלכסנדריה שרבים עשו כן ולא הועילו, ואז משתף ר' יהושע את התפילה – בקשת רחמים, ומסכמת הגמרא ששני הדברים נצרכים – זה בלא זה לא מועיל.

שלש רמות של השתדלות

למעשה, יש כאן שלשה חלקים להשתדלות: להרבות סחורה, לשאת ולתת באמונה, ולבקש רחמים. אלו גם שלש רמות של עשיה עסקית.

ברמה הנמוכה, צריך להרבות בסחורה. זו הרמה המעשית. מי שרוצה להתעשר, צריך להכין לכך כלים על פי טבע. והכלים הם ריבוי סחורה.

מעל זה, צריך לשאת ולתת באמונה. כלומר, גם ריבוי הכלים צריך להיעשות בדרך ראויה. לא ברמאות מסחרית, אלא בדרך שתשקף את מערכת הערכים שלך בתוך העשיה. האמונה רומזת גם למערכות היחסים בינך לבין הסביבה – הן האמון בינך לבין האנשים האחרים, שהוא הבסיס לכל מערכת היחסים, והן האמונה בה' שמנהיג את העולם, וממילא כל הפעולות שלי בעולם צריכות להתאים לאיך שהוא רוצה שהעולם יתנהל.

ברמה הגבוהה יותר באה בקשת הרחמים, שהיא כבר מתייחסת לכללים של העולם כאל משהו שולי יחסית – העיקר הוא לבקש מה', וזה כבר יתן תוצאה מציאותית של עושר, לכאורה גם בלי העמידה בתנאים שהעולם מצד עצמו דורש, של עשיית כלים במציאות.

אמנם, מסקנת הגמרא היא ש"הא בלא הא לא סגי" – אי אפשר להסתפק ברמות הנמוכות בלי להבין שיש כאן גם בחירה של ה', אבל מנגד גם ללכת על תפילה בלי לעשות כלי במציאות – גם זה לא עובד.

מההתבוננות בגמרא אנחנו למדים שגם אצלנו בנפש נכון לקיים את שלשת הרבדים האלו ביחס לעשייה העסקית: גם לנקוט בפעולות מעשיות – להרבות בסחורה, גם לשאת ולתת באמונה וגם להתפלל.