מי מחליט כאן?

בפוסט הקודם הבאנו את דברי הגמרא במסכת נידה, וראינו שיש שלשה חלקים לעשייה שלנו בעסק – ריבוי סחורה, משא ומתן באמונה ובקשת רחמים מה'. הפעם נתבונן עוד בשלשת הרמות האלו, ובדרך שבה הן מופיעות בגמרא.

ראשית, נשים לב ששלשת הרמות מתחלקות לשתיים ואחת: להרבות בסחורה ולשאת ולתת באמונה מופיעות כבר בהתחלת דברי רבי יהושע, ואילו בקשת הרחמים מצטרפת רק לאחר שאנשי אלכסנדריה מקשים עליו שהרבה עשו כדבריו ולא עלתה בידם.

במבט ראשון מתחולל כאן תהליך תמוה ולא מובן. האם ר' יהושע "לא זכר" שצריך להתפלל? מה חידשו לו אנשי אלכסנדריה, כששאלו אותו "הרבה עשו כן ולא עלתה בידם"? מה התחדש לרבי יהושע?

אם נשים לב נראה שיש שינוי מהותי בין שתי העצות הראשונות לעצה השלישית. בעוד שתי הראשונות הן בידי אדם – כל אחד יכול להחליט להרבות בסחורה ולשאת ולתת באמונה, בעצה השלישית הבחירה היא בידי שמים: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. גם קיום העצה לא מבטיח שאכן תהיה עשיר. כמו בכל בקשת רחמים, עיתים שהיא נענית כמו שביקשת, ועיתים שהיא נענית בדרך אחרת. אין כאן הבטחה.

הרבה פעמים הרצון להצליח כלכלית קשור לרצון להיות עצמאי, "לעמוד על הרגליים", או אולי גם להיות בעל מעמד, מצליח. זה רצון טוב כשלעצמו, אבל לא מול ריבונו של עולם. אפשר להסביר שזוהי הסיבה שרבי יהושע הוסיף את התפילה רק לאחר שאלתם של אנשי אלכסנדריה. כאשר שאלו אותו מלכתחילה כיצד להתעשר, הוא יצא מנקודת הנחה שהם מבינים שהעושר בידי שמים, אלא שהם שואלים מה הדרך הראויה לנהוג בה כדי להתעשר. אבל כאשר הם הקשו עליו שהרבה עשו כן ולא עלתה בידם, הבין ר' יהושע שהם ציפו לקבל מעין מתכון ודאי, "נוסחת הקסם", כיצד להתעשר, ולכן התאכזבו כאשר השיב להם תשובה שאיננה ודאית. בתגובה לציפיה הזו לנוסחה פלאית לעושר השיב להם ר' יהושע שמקומה של ההשתדלות איננו בשכחת ה' ח"ו, אלא הכל תלוי בו. ההשתדלות לא מחליפה את העמידה מול ה', אלא נועדה להכין כלים לברכה שתשרה בהם.

זו גם משמעות שאלת הגמרא: מאי קא משמע לן? כלומר, אם הכל תלוי בה', מדוע צריך השתדלות? והתשובה – דהא בלא הא לא סגי, אחד ללא השני לא מספיק. הכל תלוי בברכת ה', אך לברכה צריך להכין כלים.

המסקנה העולה מכאן היא שהעושר ראוי לו שיהיה עוד דרך לבטא את מערכת היחסים בינינו לבין ה', כמו שאר הדברים בעולם. ולכן, כל נוסחה שנבקש בשביל להעשיר או להצליח, כוללת בתוכה תמיד גם את העמידה מול ה' לבקש את רחמיו, שישרה את ברכתו בתוך מעשינו.