מתוך ההפכה

באופן טבעי אדם שואף להיות במצב שליו ושקט [אצל הגויים, החכמים בעיניהם, כינו זאת – השאיפה להומאוסטזיס (איזון)]. זו הסיבה שהתגובה הטבעית שלנו לכל גירוי היא רצון להשקיט אותו ולחזור למצב סטטי, לדוגמה – לקנות אוכל טוב ממסעדה המדיפה ריח ערב, או לגרד עקיצה.

אבל גירויים נקודתיים וחולפים עוד לא מערערים לגמרי את האיזון. הקשיים הגדולים יותר שממש מוציאים אותנו משיווי המשקל, מפעם לפעם, הלא הן הסערות הרגשיות המטרידות את הנפש ממנוחתה.

טרדות אלו עשויות להופיע בעקבות סכסוך או כל תסבוכת בין-אישית המעוררת עלבון, קנאה או כעס. הן מורגשות, כמו כן, כשאנו עומדים אובדי עצות מול אתגרים אישיים משמעותיים, בתחומים כגון חינוך ילדים, שלום בית, יחסים עם קרובי משפחה נוספים וכדומה. זמני עומס לא שגרתי, המתאפיינים בריבוי משימות, סידורים ומטלות או בלחץ כלכלי וכדו', גם כן עלולים לבשל לנו תקופות מעייפות ומוצפות מתח. גם במרחב האישי, בין האדם לעצמו, תתכננה טלטלות כגון התמודדות עם כישלונות – ברמת עבודת ד' או ברמת המימוש העצמי – וכיוצא בזה.

להרגשת אבדן השליטה בזמנים כאלה מתלווה הרגשת חוסר סדר, מהפכה פנימית. באותם ימים אדם שרוי בחושך, מחכה שיעבור הגל, תחלוף הסערה, והוא ישוב לאיזון של יישוב הדעת ואז יהיה לו פנאי להמשיך הלאה בימים המוארים יותר.

מן המפורסמות היא המשלת חז"ל את אסתר לשחר, ושעניינו של פורים הוא לגלות את ההסתר, ושמתוך תוקף החושך יפציע אור השחר. אולם לענייננו, ברצוני להדגיש אופן אחר של גילוי ההסתר – שההסתר עצמו מגלה לנו גילויים עמוקים וחיוניים. 'לגלות את ההסתר' במובן שההסתר עצמו יהיה בעינינו גילוי נפלא.

כשיש לאדם מצב רוח טוב, כשהוא זורם, צוחק ומלא יישוב הדעת ואורך רוח לכל דבר, אז אע"פ שזה טוב ונפלא מ"מ אלו הם המלבושים היפים של החיים בלבד, אך לא החיים עצמם.

לעומת זאת, בשעות של שבירה, כשמצטרפות ללב רגשות שפלות ותהייה, בזמנים שבהם האדם כבר לא יכול להסתתר מאחורי הצדדים החזקים שבו – אז הוא נשאר עם המקום הכן שבו. שם אין התייפייפות וצלצולים, גם לא בעיני עצמו, אלא רק החיים העצמיים שלו, הוא עצמו, באופן הכי נקי והכי פשוט.

אם ישכיל היהודי באותם זמנים להתחבר למקום הזה, ולא רק לתנות את אבדן הימים הזוהרים, ימצא שם את הטוב מכל טוב, ימצא את עצמו ואת ד' ית', "אני את דכא".

ההזדמנות הנפתחת בפני האדם בזמנים אלה היא להיכנס לתהליך של עבודה, שעניינו לזהות ולהכיר מקום פנימי בנפשו. ע"י התבוננות פנימה – דוקא בזמני קושי – הוא יוכל לשים לב שנקודת העצם של חייו, למרות המופשטות שלה ודוקא משום כך, ביכולתה להתייצב כצור איתן מול כל הסערות העוברות עליה.

ע"י ההכרה באוצר הפנימי שבידו וההתחברות למקום הזה בתוכו יגיע ליציבות וחוסן איתנים. הוא ירגיש מחובר למקום היציב שבתוכו, מקום שבו הקיום, החיות והטוב שלו יונקים ממקור החיים ית' שמו ואינם תלויים ואינם מותנים בשום דבר.

תהליך של עבודה כזו מעניק לאדם עוגן חזק, שלא רק שיסייע לו לשרוד את הסערה אלא גם ייתן לו יציבות וכח לצאת ממנה ולהשקיט אותה.

בימי הפורים הבאים עלינו לטובה, בין אם עוברת עלינו סערה רגשית ובין אם לא, נוכל לשמוח בהארת נקודת העצם של נשמתנו, שמתגלה בפורים ומאירה במלוא עוזה אף בתוך כל ההסתרים.

פורים שמח!!