יהודי, דבר יהודית

שמותיהם של שני מנהיגים בולטים מהמחנה הדתי לאומי הופיעו השבוע בכותרות "הקול היהודי". שני סיפורים בהקשרים שונים, אך עם מכנה משותף אחד, היחס לשויון בין יהודים וערבים.

על פי הפרסומים, שר השיכון אורי אריאל מקדם בניית עיר ערבית בצפון, מתוך מחויבות לאוכלוסיה הערבית, ואילו שר הכלכלה נפתלי בנט מקפיד על יישום האיסור להעדפת עבודה עברית, למען הגנת זכויות העובדים הלא יהודים במשק.

שאיפות לחוד ומציאות לחוד

אני די בטוח שאם היינו פוגשים את שני האישים הללו במפגשים לא רשמיים הם היו אומרים לנו בשקט ושלא לציטוט שהם היו רוצים כמובן שהמציאות תהיה שונה.

"בניית עיר נוספת לערבים? הייתי מעדיף שיהיה להם כאן צפוף ולא נוח, מה שיעודד את הגירתם למולדתם האמיתית הרחק מאיתנו, ובא לציון גואל. לתת להם אדמות מולדת? בטח שאני נגד, אבל אין לי ברירה.."

"אני נגד עבודה עברית? מה פתאום! אני מאוד בעד. עבודה עברית זה היה תמיד דגל מרכזי של הציונות, וגם התורה מעודדת את העניין. הייתי רוצה לאפשר זאת, אבל אנחנו חיים במדינה דמוקרטית.."

(אני תפילה שאינני נותן קרדיט יתר לאישים הנ"ל, ואם כן, זה רק מראה שהמחויבות לפרקטיקה השתלטה כבר גם על תפיסות העולם)

במדינת ישראל הדמוקרטית אתה יכול לפעול רק במסגרת חוקים שויוניים (אלא אם כן מדובר ב"הפליה מתקנת" לטובת הערבים).

כשאתה שר בממשלה, אתה כבר לא מדריך בסניף בני עקיבא. יש לך מחויבויות להרבה החלטות, חוקים ותקנות. אתה מחויב לצאת טוב בתקשורת ולרצות המון גופים, ועוד לא דיברנו על שלטון היועמ"שים ועל האיום בבג"ץ. אם אתה חדור להט אידיאולוגי ואם מאוד מאוד תתאמץ אולי תצליח להזיז משהו קטן לכיוון הנכון, אולי, ואם זה יקרה זה ייחשב כהישג גדול.

לשנות באמת את כללי המשחק זה פשוט בלתי אפשרי.

מי שרוצה להשפיע מבפנים חייב לבלוע צפרדעים, והרבה.

אפשר לטעון שאין ברירה. הרע במיעוטו. לעמוד מבחוץ ולצעוק אידיאולוגיה זה הכי קל, החכמה זה להיכנס לפוליטיקה, לבוץ, ולהניע משם את העניינים.

יש בזה משהו, ברור.

גבולות הגזרה של ההשפעה מבפנים

אבל יש גם היבט שלא ניתן להתכחש אליו, ההבנה וההפנמה שלהשפעה מבפנים יש גבולות גזרה קשוחים ובלתי נחצים.

שתי הדוגמאות שלעיל (ואפשר למנות עוד רבות אחרות) ממחישות את גבולות הגזרה שגם הצלחה פוליטית מרשימה אינה יכולה לחצות.

מפלגת הבית היהודי הצליחה לא מעט בפוליטיקה, ולפי הסקרים מצבה רק נהיה טוב יותר ויותר. אם נצרף את הכאוס הביטחוני, את היעדר המתחרים לנתניהו במרכז המפה הפוליטית (אבל סוג של עייפות מהאיש), ואת התחושה של "חזרה לציונות האמיתית" שהבית היהודי מנסה לשדר, לא מופקע כלל שהמפלגה הזו תהיה הגדולה בכנסת הבאה.

אבל גם אז, אם וכאשר, גבולות הגזרה יישמרו.

נכון, כנסת לאומית יותר תוכל לפעול לחקיקה טובה יותר. ממשלה המורכבת משרים בעלי זהות יהודית ברורה יותר תפעל טוב יותר לקידום הדברים החשובים. אבל כל זה רק בתוך גבולות הגזרה.

קחו את החוק הטרי, החוק למניעת שחרור מחבלים כהמחשה לעניין. הצלחה נאה של "ההשפעה מבפנים". סוף סוף אחרי כל כך הרבה שחרורי מחבלים, באה הכנסת ועצרה את הסחף. התקדמנו, נכון? יפה מאוד.

גם אם נעזוב את בעיות היישום של החוק החדש, את העובדה שמי שיקבע על מי הוא חל זה עוד פעם, הם, הפרקליטות והשופטים, גם אם נתעלם מהנקודה הזו, העיקר עדיין חסר מן הספר.

לשם מה חוקק החוק? לשם מה עמלה הח"כית הנמרצת שקד? כדי למנוע שחרור נוסף של מחבלים ערבים, נכון? האם בחוק כתוב שהוא מיועד למנוע שחרור מחבלים ערבים? ברור שלא. אי אפשר במדינת ישראל לנסח חוק כזה. לעניין זה לא יעזרו עוד עשרה מנדטים או עשרים.

גבולות הגזרה אינם מאפשרים לומר את מה שהרבה יהודים היו רוצים להגיד, אם רק היתה ניתנת להם האפשרות.

לדבר יהודית

כדי לפעול גם מחוץ לגבולות הגזרה המוכתבים יש צורך ליצור כוח משמעותי שאינו מחויב לכללי הדמוקרטיה הישראלית (אך לא בהכרח בהתנגשות ישירה וכוחנית איתה). מסגרת של יהודים רבים, מהארץ וגם מחו"ל, בה ניתן יהיה לדבר כיהודים, לפעול ולקדם כיהודים, את כל מה שמעניין וחשוב ליהודים.

במסגרת כזו לא יהיה צורך להתפתל בניסוחים מעורפלים כדי להגיד מה רוצים. רוצים להציע הצעות שונות לקידום גאולת ישראל? אפשר לדבר חופשי. אין צורך בניסוחים שעברו את היועמ"ש ובג"ץ.

מסגרת כזו, אם תצליח לסחוף ולאגד יהודים רבים מכיוונים וזרמים שונים, ותצליח להוציא אמירות משמעותיות בשם ציבור יהודי גדול, תהיה בהכרח בעלת משקל משמעותי בהובלת תהליכים לקידום מטרות העם היהודי.

איך יהיו האיזונים וההשפעות ההדדיות בין ה"השפעה מבפנים" לזו שמבחוץ, שאינה מחויבת לכללי הדמוקרטיה? קשה לאמוד. כיום לראשונה יש המון כוח ואילו השניה נשמעת די שברירית, אבל המשקלים יכולים להשתנות מן הקצה אל הקצה. מה שבטוח, אי קיום מסגרת חלופית כזו תעקר כל יכולת לשינוי מהותי של כללי המשחק.

גם אם אכן דרך ה"השפעה מבפנים" תצליח, יש צורך חיוני במסגרת בה יוכלו יהודים להגיד בקול רם את מה שנפתלי בנט ואורי אריאל היו רוצים להגיד אילו רק היה מותר.