האתנן שיהפוך קודש לה'

הדברים שלפניכם נכתבו מתוך עיון בשיעורו של הרב גינזבורג בכ"ח חשוון עה בקבר דוד המלך, ומתוך שיחות עם תלמידיו-מורי, ר' ישראל אריאל והרב יצחק שפירא.

"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה, כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד; מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה, יִהְיֶה לְצֹר, כְּשִׁירַת, הַזּוֹנָה. טז קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר, זוֹנָה נִשְׁכָּחָה; הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי-שִׁיר, לְמַעַן תִּזָּכֵרִי. יז וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה, יִפְקֹד הוי'ה אֶת-צֹר, וְשָׁבָה, לְאֶתְנַנָּה; וְזָנְתָה אֶת-כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. יח וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ, קֹדֶשׁ לַהוי'ה--לֹא יֵאָצֵר, וְלֹא יֵחָסֵן: כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי הוי'ה, יִהְיֶה סַחְרָהּ, לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק."(ישעיהו כג)

נבואה זו חותמת נבואה של ישעיהו הנביא על צור, עיר המסחר הגדולה של העולם העתיק. הפסוקים קצת חתומים, ויש הסכמה בין המפרשים שהנבואה הזו עתידה להתקיים במלואה לעתיד לבוא, כחלק מהסדר העולמי החדש שיהיה בעת ביאת משיח צדקנו.

אנחנו נידרש כאן להשוואה הבולטת בפסוק, בין המסחר לבין הזנות. הן צור עצמה נדמית כאן לזונה, והן סחרה הנקרא אתנן. הפלא הוא, שהאתנן הזה, שעליו נאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך לכל נדר כי תועבת ה' אלוקיך גם שניהם" (דברים כג יט), דווקא הוא יהיה "קודש לה'...ליושבים לפני ה' יהיה סחרה".

יש כאן אם כן מצד אחד ביקורת נוקבת על המסחר, ומצד שני פתח לתיקון עמוק ועד כדי קידוש המסחר לגמרי.

מה גורם למסחר להיות כזנות, ובהתאם לכך – מה השינוי שיכול לקדש אותו?

באופן פשוט, מה שבעייתי בזנות הוא שהיא לוקחת את המעשה שיוצר את הקשר העמוק ביותר שקיים בין בני אדם, ומשתמשת בו באופן הפוך מהרצוי. במקום להשתמש בו לקשור קשר פנימי בין שניים, היא משתמשת בו לניצול הדדי – צורך מול כסף (ולא ניכנס כאן לשאלה אם אכן יתכן ניצול כזה באופן שווה או לא, זה דיון אחר). עצם המסחר בקשר הנפשי גורם לביזוי פנימי שאין כדוגמתו, עד שתוצאת המסחר הזה היא "תועבת ה' אלוקיך".

הרחבת הגדרת "אתנן" ממסחר בקשר הגופני לכל מסחר בעולם מלמדת אותנו אולי שכל מסחר מושתת בעצם על קשר מסוים בין אנשים. הקונה והמוכר ביחד יוצרים סוג של זיווג, מפגש אנושי, שעל בסיסו מתנהל המסחר. מכאן גם הדרישה לשאת ולתת באמונה, מתוך מבט המתחשב באדם שמולך ולא הופך אותו רק לאובייקט-נושא-רווח.

בשביל מה צריך מסחר?

אם נסתכל על המערכת הכלכלית בצורה הפשוטה ביותר שלה, יש בה את החלק של הייצור – להכין עוד מוצרים לטובת הבריות (ובזה נכללת גם החקלאות), ואת החלק של המסחר – שהוא החיבור בין המוצרים לבין הצרכנים (חלק נוסף, מגזר השירות למינהו, לא נכניס לחלוקה הזו – אם כי הוא שייך באופן טבעי למסחר).

בפשטות, המסחר הוא החלק האנושי של הייצור. הייצור עוסק בחומרי הגלם, בתוספת של חומר או עיבוד שלו למוצר, והמסחר הוא החלק שמחבר את הדבר המיוצר למי שצורך אותו. לפעמים החיבור הזה פשוט, אבל ככל שהעולם מתפתח ונעשה מורכב יותר, גם החיבור בין האדם למה שהוא צריך הופך להיות מורכב יותר ודורש יותר מומחיות, וממילא – ערכו עולה.

מסחר מתוך קשר פנימי

אם המסחר הוא החוליה המחברת בין המוצרים לבין הצרכנים, או בין היצרנים לבין הצרכנים, הרי שניתן לעשות אותו בשתי דרכים: או כמו "שידוך" – מתוך מחשבה על שני הצדדים ועל הקשר שנוצר ביניהם, או כמו זנות – מתוך מחשבה רק על הרווח שיצא לי מהקשר איתך, בלי אכפתיות.

לפי זה, המעבר מהתייחסות למסחר כאל "אתנן" להתייחסות אליו כאל "קודש לה'...ליושבים לפני ה'" הוא המעבר ממסחר מנוכר, בו הצד השני זר לי ומשמש לי בעצם כמו חפץ או אוביקט, למסחר מחובר בו אכפת לי מהצד השני יותר מאשר מהרווחים שלי.

מסחר כזה הוא "לא יאצר ולא יחסן" – לא משתמשים בו להאדרת שמו של הסוחר, אלא "ליושבים לפני ה'...לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (=לבגד יקר. הפרשנים שם)".

כאשר המסחר מתנהל כך, כנראה שיש בו סגולה מיוחדת לחבר רחוקים באופן מיוחד – "את כל ממלכות הארץ על פני האדמה". והרמז (מדברי הרב גינזבורג, כמובן): "לישבים לפני ה'"בגימטריא יעקב-עשו.

מרכז המסחר העולמי

צור כאן היא רמז לאדום, כך דורשים חז"ל – ואכן, צור היא מרכז המסחר העולמי של העולם העתיק, תפקיד אותו ממלאת מלכות אדום גם בימינו. הנבואה הזו אם כן היא נבואה על מעבר מרכז המסחר העולמי מאדום לירושלים, לפני ה'.

ונסיים ברמז נאה, גם הוא מדברי הרב בשיעור: "עתיק" בגימטריא "מרכז המסחר", "ולמכסה" – בגימטריא "העולמי", וביחד, שתי המילים האחרונות של הנבואה "ולמכסה עתיק" עולות "מרכז המסחר העולמי".

שנזכה לכך במהרה בימינו, אמן.