פרצה קוראת לגנב

באופן טבעי, ברור שאני בעד חוק הלאום. סוף-סוף יהיה ברור למי המדינה הזו שייכת, לעם היהודי (כלשון החוק המוצע "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי"). האם זה לא מה שאני מחכה לו כל הזמן?

אבל במחשבה שניה, צר לי לצנן את ההתלהבות של עצמי. אולי החוק הזה ימנע כרסום נוסף, אבל האם הוא ישנה משהו מהדברים שבאמת מפריעים לי? הנה כמה דוגמאות:

כידוע או לא, במדינת ישראל היום, העדפת העסקת יהודים זו עבירה פלילית (כן, עבודה עברית). האם זה ישתנה אם וכאשר יתקבל חוק הלאום?

במדינת ישראל אסור לייעד מקום ישוב רק ליהודים (מותר לייעד רק לערבים...). האם זה ישתנה?

במדינת ישראל אסור לי לנסות לשכנע יהודי אחר שיש בעיה בנישואי תערובת (אף שודאי המוני יהודים מצפצפים על החוק בעניין זה). האם זה ישתנה?

במדינת ישראל אסור לנהל מוסד חינוכי כלשהו (גם פרטי) המיועד ליהודים בלבד. האם זה ישתנה?

התשובה כנראה שלילית. החוק המוצע נשאר בעיקר ברמה ההצהרתית-סמלית, ובא לעגן בחוק יסוד את מה שכתוב במגילת העצמאות שהמדינה הינה "יהודית". אבל לבית המשפט (העליון או התחתון) זה לא ממש ישנה ברשימת השאלות הנ"ל.

בקיצור, לחוק המוצע חסרות הרבה שיניים, ואני לא הראשון שאומר את זה. ולמה חשוב לדעת את זה? א. כדי לא לשגות באשליות, שאינן עוזרות אלא מזיקות. ב. כדי שנבין שצריך תיקון יסודי יותר מאשר הטיח הזה על הקיר החלוש של מגילת העצמאות.

אבל אני רוצה להדגיש נקודה נוספת. נשאל שאלת תם: מהו בעצם "העם היהודי" המוזכר בחוק הזה?

בעיני רבים יש לזה תשובה ברורה, אבל לא בחוקי מדינת ישראל. חוק הלאום אינו נכנס לכך, וברור שאם חוק זה יתקבל ותתעורר השאלה מי נכלל בעם היהודי, הבג"ץ יפרש זאת לפי ההתייחסות (היחידה) הקיימת בחוק למושג יהודי, והכוונה לסעיף בחוק השבות הנקרא "מיהו יהודי". כך כל הפגמים שיש ב"מיהו יהודי" יופיעו שוב בחוק הלאום היהודי.

נסביר יותר מה קורה כאן. אחרי כמה עשרות שנים, מתעוררים ומגלים ש"גנבו לנו את המדינה". חשבנו שהקמנו מדינה יהודית והנה היא הופכת למדינת כל אזרחיה.

אבל "לא העכבר גנב אלא החור גנב". יש פרצה שאפשרה את הגנבה, ואותה צריך לזהות ולתקן. יש באג בהגדרות היסוד של המדינה מתחילתה, המאפשר לכאלה שאינם בני העם היהודי לטעון בעלות על המדינה – ולקבל.

האם חוק הלאום המוצע פותר את הבאג הזה? לא.

נשים לב שלא רק את המדינה גונבים. נעשתה גנבה חמורה של השם (המותג)ישראל. בעבר הלא רחוק, ישראל היה שמו של יעקב אבינו והשם הקיבוצי לעם שיצא ממנו, עַם ישראל. כל דבר "ישראלי" היה משהו ששייך לעם הזה (מכירים את הביטוי הרווח בספרי-קודש "איש הישראלי"? או "האומה הישראלית", מושג הרווח בכתבי המהר"ל ועוד). במקור,כשאומרים סתםישראליזה בדיוק אותו דבר כמו לומריהודי. והיום, אין קשר!

הגנבה ממשיכה. גם המושגיהודינגנב לאור היום. וזאת דוקא באותו חוק שנועד לעגן את הזכות של העם היהודי לשוב לארצו, חוק השבות. החוק מדבר על היהודים, אבל למעשה מתייחס גם לצאצאיהיהודים כיהודים – גם כשאינם כאלה לפי ההלכה – ומותיר פרצה (רחבה כפתחו של אולם) של גיורי-דֶמֶה.

[על המושגים יהודי וישראלי ומה שקרה להם הרחבתי בעבר בסדרת מאמרים - כאן]

חוקהלאום יפול באותו בור. מה למשל ימנע מקהילה של עשרות-אלפי אפריקאים להכריז שהם רואים עצמם כחלק מהעם היהודי? ואם זה יראה משונה, אפשר יהיה לעשות טקס המוני של גיור רפורמי. מהי הערובה שגורמים זרים לא יחדרו לתוך "העם היהודי" שאינו מוגדר ויֵעקרו אותו מתוכן?

אסור לברוח מזה. חוק לאום מתוקן צריך לכלול הגדרה כלשהי מהו העם היהודי שעליו מדובר, כשם שבחוק מיהו יהודי יש לתקן בהקדם את המעוות.

אחרי הכל, שאלה גדולה היא האם התיקון הרצוי יכול לבוא מתוך המערכת הפוליטית הקיימת, שהרי כאשר אתה יושב בתוך בית קשה לך להחליף את היסודות שלו. מה שברור זה שצריך אמירה ציבורית בהירה ואמיצה כיצד צריכה להראות המדינה היהודית שאנו רוצים, כולל ניסוח חוקי-יסוד ברוח זו (כפי שפועלת תנועת דרך חיים). ואם המערכת הפוליטית תצעד בכיוון חיובי לאור זה, מה טוב.

מכל מקום אין ספק שיוזמת חוק הלאום טובה מאוד כשעון מעורר. זהו מעין מסדר-זיהוי בו כל אחד משיב על השאלה הפשוטה האם הוא רוצה שבכברת הארץ הזו תהיה מדינה השייכת לעם היהודי. אם התשובה חיובית, צריך לעבור מהר לשלב הבא, להבהיר מיהו העם היהודי ומה המשמעות המעשית לכך שהמדינה שייכת ליהודים.

לאחר כתיבת הדברים, ראיתי את הטור שכתב חברי מאיר אטינגר בנושא וקרובים דברינו.