אורות וכלים

רציתי לשתף אתכם בתובנה קצרה, הקשורה לאור ימי החנוכה:

ב"ה הוכשר דורנו להכיר, ואף ללמד כל ילד וילדה, שיש לכל אחד את האור שבו, אור מיוחד וייחודי המצוי רק אצלו וביכולתו להאיר ממנו את כל העולם.

חשוב להבחין בין חכמה המצויה גם בגויים, שניתן גם להציגה ולעטפה בפסוקים ומאמרי חכמים, לבין אמונת אומן זקוקה ששייכת רק לנו, בניו וחביביו של השם ית'.

האור של אדם אינו נמצא בתכונותיו הטובות, במעשיו הטובים, בכישרונותיו המיוחדים, במידותיו התרומיות, ולא בכל דבר שניתן להבחין בו ולהגדירו.

גם פסיכולוגים יודעים לומר לילד לכתוב על עצמו דברים טובים. וזה באמת דבר נפלא לראות איך שילד (או מבוגר) מופתע לגלות בעצמו עוד ועוד טוב, נפשו מתנחמת לאיטה ומתחיל להיווצר שלום בינו לבין עצמו.

אך לשלווה זו אין יסוד מוצק ולא שורש איתן. כל "אור" שמסתכם בדבר שהוא מדיד אינו מיישב את הנפש לעומקה, משהו בפנים עדיין חסר לה. זאת ועוד, כל "אור" כזה הוא בר מדידה ובר השוואה, וכתוצאה מכך הוא נכהה לעומת "אור" מוצלח יותר של אחר.

לאמיתו של דבר, כל הדברים הללו אינן אורות אלא כלים. דעתו של אדם מישראל מתיישבת, ובתוכו מתרקם שלום פנימי, רק בהכרה שבתוכו מאיר אור אלוקי המרומם מכל הגדרה, וכל מידות ותכונות נפשו וגופו הינן הכלים הראויים להכיל ולהופיע אור זה.

רק על ידי אמונה, שאינה מצויה בגויים, מתיישבת על הלב הידיעה הברורה שאור אלוקי נפלא שורה בתוכי, בנשמתי, הוא ייחודי ומיוחד, והוא ה"אני" הכי אמיתי. את כל הדברים החיוביים והתכונות שאני מזהה בעצמי אני רוצה לבטל אל האור הזה, שהם יהיו רק כלים, אמצעים להופעה עליונה יותר מהם.

שלא ירימו הכלים ראשם להתהדר בזכות עצמם, משום שגם אם יש בהם דברים נוצצים הם ריקים בתוכיותם, ומצפים להיות כלי שרת הבטל להופעת האור.

מצוות ההדלקה בחנוכה משרישה ומחדדת תובנה זאת בתוכנו. שכן אפילו בחושך, כאשר בתכונות הגלויות של האדם הוא לא מוצא בעצמו שום דבר מאיר, לא נצטווינו לסלק את החושך.

ההלכה מדריכה אותנו להדליק נר ולא אבוקה. איננו מרימים פרוז'קטורים להאיר את הרחוב. אלא שע"י הדלקת הנר וראייתו אנו מסגלים את עינינו להביט אל האור הגנוז שאינו גלוי, בבחינת המספר 8 כידוע, וברור לנו שהוא קיים אף שהוא כה מופשט שאיננו מסוגלים בפועל ליהנות ולהשתמש לאורו. ואז אפילו החושך עצמו כבר אין בכוחו להאפיל ולהסתיר.

שיהיה המשך חנוכה שמח ומאיר לכולם!