אלול ברישיקיש

ב"ה

שלום שלום. דבר ראשון סליחה על חוסר העקביות. הפעילות כאן דורשת את שלה, והכתיבה מצריכה זמן וכוח...

ברוך ה' עונת התיירות מתחילה ויוצא לנו לפגוש הרבה יהודים. כל אחד בחלק אחר בתוך מסע ארוך. לפעמים הדיבורים עם מטיילים משמחים ומלמדים, ולפעמים אתה מסיים שיחה ארוכה ורק אומר לעצמך: "חידלו מלהיות עניים!!! שובו אל האוצרות שלכם". לפעמים אנשים כל כך מתכחשים לאוצרות שה' נתן לנו וקישר אלינו, עד שהחוסר הזה פשוט זועק.

דוגמה קטנה משקפת את זה: באחד מלילות שבת האחרונים סיפרתי סיפור על השואה, שמספר על השגחה פרטית עם יהודי מסוים במחנה עבודה. אחרי שסיימתי לספר לכולם את הסיפור, הלכתי להביא משהו מהמטבח. פתאום מגיע אלי בחור בן שלושים ומשהו ואומר לי בפנים מרוגשות: "הסיפור שסיפרת...", ושוב "הסיפור שסיפרת...". אני מחכה לשמוע מה הוא רוצה לומר, ואחרי שהוא מחכה קצת הוא אומר שוב "הסיפור שסיפרת... פשוט... מנותק מהמציאות!! לא קשור למציאות ולא יכול להיות שהיה...".

שאלתי אותו "למה? אני מכיר טוב את הסופר שכתב את הספר ולא נראה לי שהוא קשקשן". הלכתי להראות לו את הספר ולפני שהוא קרא את הסיפור הסתכל על הכריכה, וישר אמר: "נו זה ברור שזה לא סיפור אמיתי אתה לא רואה שכתוב כאן שזה ספר עם סיפורי אמונה והשגחה?...".

"ואם זה היה כתוב בספר היסטוריה או בספר פילוסופיה בודהיסטי זה היה אמת מוחלטת?.." שאלתי. "זה כבר משהו אחר" ענה לי...

המשכנו אחר כך עוד כמה שעות לדבר ונפרדנו כחברים טובים, אבל שיחות כאלה ממש מגלמות את ההרגשה שישנם אנשים שמוצאים עניין בכל דתות העולם אבל נמצאים בחוסר מודעות ובריחה מהיהדות... זה כל כך כואב.

****

באחד הימים בשבועות האחרונים עשינו מבצע חשוב. שחיטה כשרה ברישיקש. אם בכל מקום הדבר דורש אחריות ותשומת לב רצינית, כאן במיוחד. התנאים ממש לא נוחים אבל הכל משתלם על מנת לספק אוכל כשר וטוב ליהודים.

מה גם שכשיש עוף במסעדה שלנו, בית חב"ד הופך להיות הרבה יותר משמעותי ומושך מטיילים כיוון שרבים מנסים להקפיד על כשרות גם במהלך הטיול במזרח.

הבעיה שבאזור שלנו אסור לבצע שחיטה מבחינה 'דתית', אז את השחיטה צרך לעשות במקום רחוק קצת ואז להביא את כל העופות להמשך ההכשרה בבית חב"ד...  אחרי יום עבודה מהבוקר עד הלילה הצלחנו להכשיר כמות של עוף לשבועות הקרובים. בזמן השחיטה וההתעסקות בהכשרה ממש כיוונו שכל יהודי שיאכל מהעופות האלה יקבל הרהורי תשובה ורצון להוסיף בקודש. בחלק מהתהליך עזרו לנו מטיילים ועל הדרך זכינו להתקרב אליהם קצת.

****

אחד הקטעים הפחות נעימים בשליחות אלו הפרידות... מתקבצות קבוצות של מטיילים שנהנים באווירת בית חב"ד, וימים שלמים אנחנו יושבים מדברים והופכים לחברים ממש טובים, עד שהמטיילים מעמיסים שוב את התיק על הגב ומתקדמים בטיול/חוזרים לארץ וכו', ואז אנחנו משתדלים לשמור איתם על קשר גם אחר כך.

הסיעתא דשמיא מורגשת כאן בכל רגע. אנחנו שומעים מהרבה מטיילים שממש נהנים כאן ומרגישים בבית. אז אנחנו מתפללים לה' שיעזור לנו להטעים טעם טוב של קדושה ומתיקות יהודית. גם אם לא כל אחד נשאר ולומד תורה או מתרצה לקיים מצוות כאן. העיקר שיצא מהבית שלנו עם טעם ומתוק בפה. טעם של אור יהודי וחסידי!