במעלה ההר חלק ג – אל הר המוריה

בס"ד

תקציר הפרקים הקודמים: התודעה הציונית הרגילה[1] לא מסוגלת להתמודד עם האתגר בחבלי הארץ שחזרנו אליהם במלחמת ששת הימים. לעומתה, מתגבשת תודעת-ארץ-ישראל מתוקנת השואבת את כוחה מהתורה. אבל הדרך עוד לפנינו: צריך לתפוס את המאבק על הארץ כחלק מ"תיקון המדינה" בכלל, וגם לעסוק בפתרון כולל המתייחס לכל תושבי הארץ.

הפעם, ערב תשעה באב, אני רוצה לדבר על מעלה ההר בה"א הידיעה, הר הבית מקום המקדש.

שימו לב להבדל: כל עוד מדברים על שכם וחברון, יהודה ושומרון – יש עדיין מכנה-משותף רחב עם התודעה הציונית הרגילה. נכון שהציונות הסתפקה במדינה בחלק מן הארץ, ונכון שהיה לה ניכור מסוים לחברון וירושלים. ובכל זאת: מדברים באותה שפה של ישוב הארץ. כך אפשר לטעון: מדוע עצרתם את הציונות בתוך הקו הירוק? הרי אין סיבה הגיונית לא להמשיך אותה עד הירדן, בהתיישבות וריבונות. ואם התעייפתם, אנחנו נמשיך! זהו באמת שיח נפוץ בקרב חוגי הימין-מתנחלים (ויש לו יתרונות מסוימים). גם לאחר ההכרה שהיסודות הרעיוניים של הציונות אינם מספיקים, ובמקום לדבר על "מקלט בטוח" עלינו לדבר על "הארץ המובטחת" וכדו' – עדיין אנחנו מדברים על אותו הדבר: ארץ ישראל.

כל זה נכון עד שערי הר-הבית. אבל ההר עצמו אינו חלק מהתודעה הציונית, אין מה לעשות[2]. יש ארץ, יש מדינה, יש הרים וערים, אבל מה בדיוק העניין של ההר הזה? בית המקדש?! עַם ככל העמים ומדינה ככל המדינות אינם צריכים את "כאב הראש" הזה. אכן, נראה שלמדינת ישראל פשוט אין מושג מה עושים עם ההר. כך יוצא שהמדינה היא שמנציחה את החורבן בהר הבית כבר חמשים שנה, ולא פלא שלאחרונה נחלה כשלון חרוץ, מהדהד ומביש, ב"מבחן ההר" (אלא שכמו שכתב מישהו לאחרונה: ככל שבורחים מהר הבית נראה שהוא רודף אחרינו).

כלומר, המעבר מהארץ אל ההר כרוך בהכרח בשינוי מהותי בתודעה. כאן אי אפשר להתחמק מתיקון שורשי ומקיף – מאבק על השלטון עצמו, ולא מאבק מול השלטון (כפי שהוסבר בפעם הקודמת). כי כאשר המדינה תהיה 'יהודית' כראוי - אז היא תציב את ההר והמקדש בפסגת הסולם.

חידוד נוסף: הארץ ניתנה כדי שאנחנו נירש אותה ונשב בה. אמנם עלינו להיות מודעים שזוהי מתנת ה' (בתנאים מסוימים!), אך סוף-סוף היא ניתנה לנו. יש כאן דמיון לתפיסה לאומית רגילה, עם צריך ארץ וזו ארצנו. אבל הר הבית אינו מיועד למגורי אדם ותשמישיו. אפשר לומר שהוא לא חלק מהמדינה, אלא אקס-טריטוריה עם יעוד אחר – מוקד הקשר שלנו עם הקב"ה.

יותר מזה: ההר חוזר ומפרש מחדש את תפיסת הקשר עם-ארץ. הרי ההר אינו מנותק מהארץ, הוא לב הארץ ונבחר מתוכה. לא לחנם אמרו חכמינו שכל ארץ ישראל התקפלה תחת משכבו של יעקב אבינו שראה בחלום את "שער השמים". אגב, שימו לב שבקינות של תשעה באב, כמו בהרבה מקורות נוספים, הציפיה לבניין הארץ, ירושלים והמקדש מעורבים יחד ללא אבחנה ברורה, כמו המושג "ציון" בשירי רבי יהודה הלוי.

בהקשר של תיקון המדינה: ההצבעה לכיוון הר הבית והמקדש מוציאה את המדינה מתפיסה לאומית גרידא לנושאת בשורה דתית, בין לאומית. אנחנו כאן כדי לבנות לבסוף את בית המקדש, מקום עבודת ה' והשראת השכינה, לנו ולאנושות כולה.

אסיים בדברי המדרש: "אמר אברהם אבינו לקב"ה, אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום" (ת"ק על ת"ק אמה אלו המדות של הר הבית המקודש, ככתוב במשנה מידות). אנחנו מחכים.