הודו לה' - בלוג חדש היישר מרישיקש

ב"ה

קצת רקע:

אנחנו משפחת שחר, דוד אור, אורה, וזושא ישראל. ברוך ה' אנחנו נשואים כשנה וחצי, ואת הרצון  המשותף לצאת לשליחות בהודו גילינו עוד לפני החתונה. שנינו היינו בשליחות בהודו בתור רווקים והיה ברור שזה דבר שנרצה לעשות בחיים מדי פעם. אז הנה עכשיו, פעם ראשונה בהודו ביחד. מתפללים שיהיה מועיל וטוב.

קצת כואב לעזוב את הארץ ולצאת למקום כזה. מה עם קדושת ארץ ישראל ושלימותה וכו'? אבל אותנו לימדו שעם ישראל וארץ ישראל זה שלימות אחת, וכל אחד משלים את השני, אז אם עם ישראל יצא לסיבוב - מישהו צריך למצוא אותו ולהחזיר אותו הביתה. לגלות ביחד איפה הבית האמיתי...

בעזרת ה' בבלוג נשתף אתכם  בחוויות, סיפורים ותובנות מחיי השליחות. שנזכה לעורר בלבבות רצון לקיים את הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" - לצאת החוצה, מהסביבה הטבעית שלנו, מהחממה הביתית, להאיר את העולם ולמלאות את שליחותינו בו בשמחה ובמרץ. ודרך אגב, לא חייבים לנסוע עד להודו בשביל זה...

***

12:30 בלילה (שעון דלהי), אנחנו במטוס כבר 5 שעות. עוד מעט נוחתים לשליחות שלנו בזמן הקרוב. פתאום אנחנו מתחילים להרגיש איזו אחריות יש עלינו. שני ילדים בני עשרים צריכים בעזרת ה' בחודשים הקרובים לקרב ולהאיר להרבה נשמות, למצוא את ה' במקום הכי מנותק והכי רחוק. אנחנו נוסעים לעיר רישיקש שבצפון הודו. נגיע לשם בעוד שתים עשרה שעות בערך.

רישיקש היא בין הערים הכי מלאות בעבודה זרה שיש בהודו. אלפים נמשכים ל''רוחניות'' שכביכול המקום הזה מספק. כל היהודים באים לכאן כי הם מחפשים משהו שיגע להם בעומק הלב, ולצורך זה נשלחנו לכאן, לגלות 'לב ישראל חי'.

דבר אחד ברור לנו. את הכוח לצאת לשליחות הזאת ולעמוד בכל מה שהיא מציבה אנחנו מקבלים ממקום שהוא הרבה יותר גבוה מאתנו. מצד עצמנו באמת, מה אנחנו? הכל מגיע מאת ה' דרך צדיק הדור ששלח אותנו לכאן. ממש רואים את זה בכל דבר ודבר בשליחות, וגם לפני זה, בהכנות. דברים שנראה שבדרך הטבע לא יסתדרו - מסתדרים באורח פלא.

דוגמה קטנה: היינו צריכים להביא איתנו קרוב ל-200 קילו של ציוד למסעדה הכשרה של בית חב"ד. אבל הייתה בעיה קטנה, חברת התעופה מאפשר לנו לקחת  סה"כ לשלושתנו בסביבות ה-100 קילו...

לא ידענו מה לעשות וחשבנו על כל מני טריקים ושיטות להעביר את כל הכבודה הזאת. לפני הטיסה הלכנו להיפרד מהרב יצחק גינזבורג שליט"א, הרב שלנו, וכשביקשנו ברכה לצלוח את בעיית המקום הרב חייך, קם והוציא מחבילה שעמדה על השולחן ארבעה ספרים חדשים שיצאו עכשיו מהדפוס ואמר לנו לקחת כדי לשים בבית חב"ד....

מה  שעבר לנו בראש זה: וואו, עוד שני קילו זקוקים לנס עכשיו... אבל הרב בירך אותנו לשלום ואיחל לנו בהצלחה. אחרי כמה שעות כשהגענו לצ'ק אין והתחלנו להעביר את המזוודות, אפילו מילה אחת לא שמענו מהפקידה, וכל מה שרצינו עבר בביטחה לבטן המטוס... פשוט חסד נפלא!

טוב, אנחנו מתקרבים. המטוס מתחיל להנמיך ואנחנו צריכים להתארגן, אז נמשיך עוד מעט. כמו שאנחנו מכירים את הודו, הולך להיות מעניין...

להתראות!