זו היתה פגישה מעניינת.
היינו זוג צעיר - עדיין בלי ילדים, וחיפשנו לגור כמה שיותר קרוב להר הבית.
נפגשנו עם ועדה של תושבים יהודיים המתגוררים בעיר העתיקה, בחלקים שרוב תושביהם אינם יהודים.
רובם הגדול של התושבים, היו משפחות צעירות.
אבל אחד ממשתתפי הועדה - בעל זקן לבן ארוך, שלא הכרנו קודם, משך מאוד את תשומת לבנו.
עם הזמן למדנו להכירו יותר מקרוב, ולהיות בקשר איתו ועם משפחתו המיוחדת.
באותו הזמן, הר הבית היה סגור לכניסת יהודים, ואני השקעתי הרבה בפעילות מסביב.
ישיבת בית הבחירה, משמר המקדש, סיבובי שערים.
אנחנו התגוררנו ברובע היהודי.
מדי פעם הייתי פוגש את נציג הועדה המבוגר, ומחליף איתו כמה מילים.
נציג זה, היה הרב דניאל אל-חי, אשר התגורר במקום הנקרא "בית הצלם". בבית זה, הנמצא בין הר הבית לשער שכם, התגורר קודם לכן חתנו, חיים קרמן הי"ד -
אשר נרצח בדרכו לתפילת ותיקין בכותל לפני 22 שנה.
הרב דניאל ניסה לעזור לנו למצוא מקום לגור בו, באזורים שונים בעיר העתיקה, אך הדבר לא יצא אל הפועל. אולם שוחחנו לא מעט על העלייה להר הבית, דבר שהוא לא עשה קודם לכן - ושרבים מהתושבים היהודיים שם מסתייגים ממנו.
למעשה, רצוננו שלנו לפעול למען עליית יהודים, היתה באופן ברור הסיבה בגללה לא קבלו אותנו למגורים שם (למרות שבפועל ההר היה סגור לכניסת יהודים באותו זמן למשך תקופה לא מבוטלת).
כאשר הר הבית נפתח לכניסת יהודים, בסוף שנת תשס"ג, הוא הביע את רצונו לעלות אל ההר לראשונה בחייו - וכך הוא אכן עשה.
מאז הוא עלה אל ההר פעמים רבות.
מציאות של תלמיד חכם מבוגר תושב "הרובע המוסלמי" העולה להר הבית, בהחלט היוותה חידוש משמח.
ובפרט, שהמדובר בתלמיד חכם מתלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק, מגדולי המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית, שרבים טוענים בשמו, שהוא דווקא התנגד לעלייה להר הבית.
הרב אלחי סיפר לי על הקשר המיוחד שהיה לו עם הרב צבי יהודה, ועל כך שהוא זכה להיות הנהג שלו - ובתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים, הוא הסיע אותו בכל רחבי הארץ, להכיר את השטחים החדשים שהגיעו לידי ישראל.
בגג ביתו שבבית הצלם, ישנה תצפית מרהיבה אל הר הבית.
הרב אלחי אירח אותנו בביתו לא פעם ולא פעמיים.
בשנים הראשונות אחרי שעזבנו את ירושלים, היינו מגיעים אליו פעמיים בשנה - בחג השבועות ובשמחת תורה, והוא ואשתו היו מארחים את משפחתנו.
כעבור שנים, זכינו לארח אותם לשבת אצלנו ביצהר - ואף זכינו שהם יהיו קוואטר בברית של בננו יהושע בצלאל.
הרב אלחי השקיע הרבה מחשבה בתיקון המציאות, בצפיה לקראת הגאולה העתידה - תוך הסתכלות על המערכת הכוללת של המציאות, כמערכת שיש לפעול לגייס למענה.
הוא כתב חוברת בשם "צידה לדרך", בה הוא סקר את השינויים שנעשו בדורות האחרונים בעולם כולו בכלל ובמדינת ישראל בפרט - תוך התייחסות להשפעת הדמויות התורניות הגדולות על המציאות.
קריאת הכיוון אותה הוא מדגיש, היא הצורך להקים מערכת חינוכית ארצית אחידה, בה ילמדו כולם גם את עקרונות היהדות החשובים - אך גם מדעים שונים כמו מדעי המדינה, צורות שלטון, כלכלה, ודברים רבים נוספים, שיוכלו לסייע להתנהלות נכונה של הציבור.
לי אישית הוא הציע, באחד הפעמים שהוא אירח אותנו, להעסיק אותי בהקמת מוסד חדש שיעסוק במחקר על המציאות הרצויה (אך מסיבות שונות לא הייתי מעוניין).
השם אותו הוא בחר למוסד היה "לשכת הגזית".
ובאמת, ממקום מושבו סמוך ונראה למקום המקדש, ניתן לחוש את האוירה שלקראתה אנו רוצים לשאוף.
את לשכת הגזית בה יושבים הסנהדרין, ומכריעים בכל השאלות הנוגעות למציאות.
ועכשיו הרב דניאל אלחי הלך לעולמו.
אולם קריאת הכיוון העולה ממציאותו, חיה וקיימת.
וגם שם המשפחה אותו הוא בחר לעצמו מזכיר לנו, כי המציאות האלוקית שלמענה הוא פעל, תמשיך תמיד להיות בקרבנו.
תנצב"ה. זצ"ל זיע"א 1 י"ט סיון תש"פ 14:08 אירקגעכקדעכקד