ויעקב הלך לדרכו...

מהחגים נשאר לנו לספר לכם רק על שמחת תורה. בנוגע לסוכות אנחנו מקווים שכבר ראיתם את הסרטון שלנו.

בשמחת תורה הייתה שמחה אמיתית! השמחה התחילה בליל הושענא רבה למדנו יחד בסוכה . ולפנות בוקר יצאנו לטבילה בגנגס וקטיף ערבות. אחר כך אנשים שמחו לשמוע הסברים גם על מנהג חביטת הערבות. עוד דבר שמחבר בין יהודים לתורה מצווה שפול חיבור. לקראת הצהריים יצאתי על אופנוע לכפר במרחק חצי שעה נסיעה מכאן על כדי להביא משקה לחגיגות. לאיזור הבית חב"ד אסור להכניס אלכוהול אז צריך לחזור בזהירות...

****
 בערב החג הייתה הפסקת חשמל ארוכה והיה מאוד חם. פגשתי גם כל מיני טיפוסים שלא עשו לי כל כך טוב. הרבה פעמים מפגשים עם אנשים מסוימים יכולים מאוד להכביד על הנפש ועל האווירה כאן וממש לא היה לי מצברוח... כל פעם כשקורים לי דברים כאלה אני מזכיר לעצמי שבסופו של דבר אהבת ישראל היא עבודה קשה, ועוד יותר קשה להיות שפל רוח בפני כל אדם... וגם אם הזולת הכי מעצבן ומבולבל שיכול להיות צריך להתאמץ להסתכל פנימה ולהתמלא ברחמים על חלק אלו-ה ממעל שנמצא במקום רע כל כך (וגם למצוא בתוכי את כל אותם נקודות שבהם אני שובה את הנפש האלוקית שלי) ולהאמין באמונה שלמה שגם יהודי עם הנטיות הכי הפוכות שיש, הפוכות מקדושה, הפוכות מתיקון, הפוכות מה', יכול בשעתא חדא וברגעא חדא לחזור הביתה...

****

החג נכנס, הסדרנו את הרחבה בחוץ בצורה טובה  כך שגם לנשים יהיה מקום לרקוד בצניעות ולעת ערב יהודים התחילו להתאסף. השמחה התפרצה כבר תוך כדי התפילה והלבבות של כולנו נפתחו, צריך לעבור את השלב שהאגו עדיין מגדיר כל אחד במקומו ואחר כך פשוט עפים! יצאנו להקפות כאיש אחד בלב אחד באמצע גם עשינו קידוש עם קצת דיבורים על השפע הגדול שמושפע עלינו בשמחת תורה. סיימנו את ההקפות בשעה אחת עשרה בלילה וכולם היו עייפים ונרגשים.

יום החג: 
ההקפות היום היו משהו מיוחד במינו. יצאנו אחרי ההקפה השנייה לצד השני של הגשר עם הספר תורה בערך שלושים יהודים בשירים וריקודים. 
וצריך להבין, באיזור ההוא כל בית שני הוא בית עבודה זרה ענק, מלא אשראמים של לימודי ע"ז למינה! וככה בשיא היום רוקדים שם יהודים ששים ושמחים בשמחתה של תורת אמת. כל רגע שם היה כל כך מיוחד ולא ישכח מהר..

הודים מצלמים אותנו מכל הכיוונים ואנחנו אחרי כמה כוסות משקה עושים צחוק אחד גדול:)

בדרך עוברים בסימטה קטנה שמשני צידיה יש חנויות של פסלים ותשמישי טומאה כשעברנו בה פתאום אחד המטיילים התחיל לשיר בקול 'הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו'  ואח"כ 'וכל קרני רשעים אגדע' כל הקפה כולם זועקים 'ה' הוא האלו-הים!' בקיצור זה חבל על הזמן...

בין לבין נעמדתי על כל מיני רכבים בדרך ודיברתי על מעלת היהודים ועד כמה נחת רוח יש לה' יתברך מכל אחד ואחת שבאו לשמוח איתו ברחובה של עיר.
אחד החבר'ה שבהתחלה היה לו מאוד מוזר לצאת לרחוב בסוף יצא איתנו וממש שמח בזה. אח"כ ששאלתי אותו מה גרם לו לצאת הוא אמר לי משפט ממש חזק "פתאום חשבתי על זה ואמרתי, למה כל העמים והדתות כאן יוצאים לרחובות עם כל האלילים והפסלים שלהם שהכל הבל הבלים ואני, שאוחז בספר תורה, הדבר הכי חי ואמיתי שיש אתבייש לצאת לרחוב ולרקוד איתו?! והחלטתי לבא אתכם..." 

****
אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו 

זהו נגמרו החגים אפשר להוציא אנחת רווחה... אבל זה רק מצד ההפקות הגשמיות שהסתיימו. עכשיו אבל מתחילה עבודה אחרת שהיא לא פחות קשה ומאתגרת. אחרי החגים גם מסתיימת חופשת הסמסטר בארץ. כל הסטודנטים והמטיילים שמגיעים לתקופות יחסית קצרות חוזרים הביתה ובגדול נשארים עם המטיילים הכבדים. בדרך כלל מדובר בחבר'ה שלרוב באמת באו למצוא משמעות לחיים. הדבר הזה מצד אחד מאוד מאתגר, אבל מצד שני הכי כיף. 

אתה לא יושב ללימוד או שיחה עם אחד שהראש שלו עמוס בלימודי תואר וכל מיני ענינים. זה גם מאוד חשוב אבל פחות פתוח.. עכשיו יוצא לנו לשבת עם אנשים באמת מורכבים, שיחות עמוקות וארוכות על נושאים יסודיים בתורה שמעוררים המון לימוד. גם אם לא מיד אנחנו יודעים תשובה  אנחנו מקבלים המון רעיונות למחשבה שבעיקר מעוררים שאיפה ורצון ללמוד עוד ועוד תורה הדיבורים מחזקים המון את הקשר עם ה'. וכן צפים הרבה רגשות של תודה לה' ששם אותנו במקום הזה בגשמיות, וברוחניות. וברור שלא רק אצלנו אלא גם-ובעיקר- אצל כל מי שפוגשים.