על פי החוק, אדם מוגדר כחולה במחלה כרונית אם הוא מטופל ברציפות בתרופה קבועה, או שהוא חולה במחלה המופיעה ברשימת המחלות הכרוניות (רשימה ארוכה מאוד). אחד מכל חמישה אנשים שנפגוש ברחוב, ושלושה מכל ארבעה אנשים מעל גיל 65, יהיו כלולים בהגדרה זו.
מחלות כרוניות שאינן מדבקות מהוות את עיקר עומס התחלואה, הנכות והתמותה, בישראל כמו במדינות מערביות אחרות. מחלות אלו פוגעות באיכות החיים של החולה ומהוות נטל חברתי וכלכלי כבד על המשפחה ועל מערכת הבריאות.
שבע מתוך עשר סיבות המוות המובילות בישראל הן מחלות כרוניות, מהן שתיים – מחלות לב וסרטן – גורמות לכ-42% מכלל הפטירות.
המשותף לכל המחלות האלה, הוא שעדיין לא נמצא להן פתרון רפואי הולם, והראיה שהן עדיין מוגדרות כמחלות כרוניות...
מכל הנתונים (הרשמיים) הללו עולה שמערכת הבריאות אינה יודעת לרפא את המחלות המהוות את הרוב המכריע של החולאים המצויים, המהווים את עיקר הנטל על הציבור ועל המערכת.
ההבדל העיקרי בין מחלה אקוטית (חריפה, חולפת) כגון שפעת או דלקת גרון, לבין מחלה כרונית נעוץ בתחזית הרפואית ("פרוגנוזה" במושגי הרפואה). בעוד מחלות אקוטיות צפויות לחלוף בתוך זמן קצר, מחלות כרוניות "אמורות" להישאר זמן רב ולעתים קרובות לתמיד.
במילים אחרות, בשלבי כל סוגי המחלות הראשוניים, מנקודת מבטו של החולה אין שום הבדל בין מחלה אקוטית למחלה כרונית, אלא רק מנקודת מבטו של הרופא. מאותו הרגע שהחולה מאמץ את נקודת מבטו של הרופא - התמונה משתנה.
נקודת המוצא של הסובל ממחלה אקוטית תהיה לרוב "הגוף שלי בריא וחזק, אלא שכעת הוא נאלץ להתמודד עם קושי מסוים, ולכן אני חלש", ואילו נקודת המוצא של החולה הכרוני היא "הגוף שלי אינו תקין".
ידועה אמרתו של הרבי הריי"צ שמורנו הבעל שם טוב הראה איך צריכים לעבוד את ה' יתברך, ומורנו רבנו הגדול אדמו"ר הזקן הראה איך אפשר לעבוד את ה' יתברך.
לענייננו ניתן לומר שראשית הריפוי של מחלה כרונית הוא בדרך הבעל שם טוב – התפיסה שהגוף הוא בריא בתכלית, אלא שנאלץ להתמודד עם קושי מסוים. ההנחה הרווחת היא שיש צורך ל"תקן" את הגוף כדי לחזור לתפקוד כמו למשל "כשלא יכאב לי הגב אחזור לעבודה", ואילו לפי דרך הבעש"ט ניתן לומר "אחזור לעבודה כדי שלא יכאב לי הגב".
בד בבד יש לתקן את הצריך תיקון כדרך אדמו"ר הזקן, כפי שמובא שפעם התאונן חסיד אחד לאדמו"ר הזקן על מצבו הקשה בבריאות ובפרנסה ושהוא נצרך שהשם ישלח רפואה לו ולאשתו ולבני ביתו, והוא זקוק לפרנסה, לפריעת חובות, ועליו לחתן צאצא שלו וכן לתקן את ביתו. אמר לו הרבי: אתה אומר כל מה שאתה צריך, ועל מה צריכים אותך – אינך אומר...
ח"י אלול מאיר ושמח!
