ילדים ושובבים

הזכרתי כאן בעבר (תחת הכותרת 'שמאל דוחה וימין מקרבת') את ההקבלה בין משפחה לאדם יחידי, לפיה המשפחה היא כאדם גדול והאדם כמשפחה קטנה.

על פי הקבלה זו, הילדים הם כוחות החיים העזיזים המושכים לכאן ולכאן. במקבילה שלהם, שבתוך הנפש הפרטית, הם מסמלים את כוחות הנפש הבאים לידי ביטוי הן בתשוקותיה והן בחפצה החופשי מכל משטר וסינון שכלי, מה שמכונה לרוב – יצר הרע[1]...

כשמתבוננים שמים לב שגם בפרטיהם ישנה הקבלה:

ילדים בגיל הרך משולים ליצרים הספונטאניים, לתשוקות המזדמנות ומתפרצות בפתע. ההתנהלות עמהם, בשעה שהם משמיעים בקול דרישה שאינה מתאימה כעת, היא לדבר עמם על נושאים אחרים. ברגע שהצלחת להסיח את דעתם - נגמר כל הסיפור והיה כלא היה. ואילו אם נכנסת איתם למשא ומתן, להסביר לילד שעכשיו לא מתאים להרים אותו על הידיים, או שצריך לעשות "תור-תור" במשחק, לא תצא מזה.

ככל שהילדים מתבגרים נעשה הקשר איתם יותר ויותר בסגנון שיח הדדי, הולכת ומתרבה ההסברה השכלית, ותופסת את מקומה כמוקד ההדרכה וההשפעה. באיש הפרטי זה מקביל לדעות ודרכים שונות שאדם פוגש מבחוץ או שעולות מתוכו ועליו לבחון אותן ולזקקן באור התורה, ללבנן ולבררן, להוקיר את הטוב שבהן ולהתגונן מפסולתן.

יש עוד שלב ביניים. שלב בו הילדים מביעים את רצונותיהם וציפיותיהם, ומביעים את אכזבתם כשהם לא מתקיימים. פה ההורים נדרשים להקשיב, לתת מקום לרצונות הילדים, להעניק להם את ההרגשה שמכבדים את רצונותיהם והם רצויים, ולנתב אותם למקומם הנכון.

כך גם הנפש מביעה את התביעה למיצוי כוחותיה ומילוי מאווייה, אלה שאינם גופניים גרידא, ומצד שני גם אינם דעות ורעיונות שכליים שיש לדון בהם. על האדם להיות קשוב לקריאות העולות מתוכו ושואפות להגיע למימושן. ע"י הקשבתו, וע"י התבוננותו – מה בעצם הנפש שלי מבקשת ברצונות הללו? מה חסר לה? מה קורא לי מבפנים, שמופיע אלי בלבושים שונים חיצוניים? על ידי כך יוכל בע"ה למצוא. וייתכן שימצא, שאותם תחושות שהחשיב בעבר למפריעות ומטרידות, עשויות לכוון את דרכו בחיים, ולהוות עבורו תמרורים המסייעים לו לגלות מתוכו את האות שלו והייחודיות שלו, ולמצוא את מסלול חייו העצמי.

התבוננות בהתאמה שיש בין הישות הפרטית למשפחתית עשויה לשפוך אור על התחומים הללו, על פרטיהם וחילוקיהם השונים, ולקרב את האדם לחיים של שלום פנימי, המקרין גם על סביבתו. המתבונן ומבקש למצוא זאת בחייו שלו, על תנאיהם ונסיבותיהם הייחודיים, יווכח כיצד חיי המשפחה וחיי היחיד עם עצמו עשויים להפרות זה את זה, וניתן ללמוד מזה לזה דרכים מתוקנים והתנהלות מבורכת.

[1] אין הכוונה, חלילה, לראות בילדים משהו רע. להפך, מן הילדים הטהורים נלמד להביט גם על הילד שבנו במבט חיובי.