יש עניין שנתהפך הכל לטובה

מי שעוקב אחרי החדשות, בפרט בתקופה האחרונה, ובפרט בקשר לחקירות נתניהו, מתרשם בוודאי מחוסר הודאות שכולנו נמצאים בו.

איש לא יכול לחזות מה יקרה מחר, פרשנויות שנכתבו בשבוע שעבר בכובד ראש ובהרגשת חשיבות, לא שווות השבוע את הנייר עליהן נכתבו. ומכיוון שכך קורה בכל השנה האחרונה, ניתן לחזות שאותו הדבר יקרה גם בשבוע הבא.

יש מי שחוסר הבהירות הזו יכול להחליש אותו. הוא מנסה לרדוף אחרי תחזית מדויקת ומתמלא בדאגה וחשש.

ישנה נטייה טבעית לרצות יציבות, להיאחז במה שמוכר ולצעוד קדימה צעד אחר צעד. בניגוד לנטייה זו, האמירה של חודש אדר וחג הפורים, ש"ונהפוך הוא" הפך לסיסמתו, היא שהישועה מגיעה בדרך כלל בהפתעה, ממקום לא צפוי, והרחק מאד מהתוכניות שלנו.

ר' נחמן מברסלב אמר ש"יש עניין שנתהפך הכל לטובה". הוא לא גילה לנו כיצד הכל יתהפך, מתי ובעזרת מה.

מעבר לזריקת העידוד שיש במשפט הזה, הוא בעצם דורש מאיתנו להיות מוכנים תמיד, בפרט, כאשר מתרחשות התפתחויות חברתיות ומדיניות משמעותיות, לאפשרות שכעת הכל יתהפך לטובה, ועלינו להיות מוכנים לניצול ההזדמנות.

כיצד מנצלים את ההזדמנות הזו? את הסוד אפשר ללמוד ממרדכי. העקשנות של מרדכי לעומת הפרגמטיות של כל שאר היהודים בשושן, היא שהביאה לבסוף לניצול ההזדמנות ושהכל התהפך לטובה.

כשיהודי שושן ראו את המשתה של אחשוורוש והבינו שהציפייה לחזרה לארץ בתום שבעים שנה נכזבה, הם נפלו לייאוש, והגיעו למסקנה שכנראה שום דבר לא בטוח.

מרדכי לעומתם, ראה זאת כהפסד נקודתי שמוכיח רק את כישלונה של הצורה שבה הוא ראה את הדברים. דווקא על רקע זה הוא בחר להיאחז במה שבאמת ודאי – "לא יכרע ולא ישתחווה", ובאמונה שהגאולה תבוא בוודאי.

השאלה כיצד מנתחים את ההפתעות בחיים, קשורה גם לסיפור של המלחמה שלנו עם עמלק. עמלק באופן מפתיע החליט להסיק מקריעת ים סוף את המסקנה ההפוכה.

הוא הגיע למסקנה שאם גם הים הפך לחרבה, כנראה שאין שום דבר יציב בעולם. בכל אפשר להטיל ספק. לדעתו, כמו שהמעצמה האדירה מצרים, שהחזיקה מעמד מאות שנים, טבעה בין רגע, אין שום סיבה שהכוכב החדש – עם ישראל, יזכה לגורל שונה.

אפשר לחשוב שעמלק עשה מעשה של התאבדות כשבחר להילחם בישראל מיד לאחר ניסי קריעת ים סוף, אבל בעיניו היה מדובר בעניין טבעי. אם כשנחשון קפץ לים הים נקרע, זה רק עניין של הסתברות שכאשר אני קופץ לבריכה הרותחת אקבל כוויה, שום דבר כאן לא בטוח.

כאשר קוראים חדשות, אפשר להגיע לאותה מסקנה. הכל הוא כאוס מוחלט, לא ניתן לדעת את העתיד, ואם נתניהו ייפול מי יודע מה יהיה... אולי יבוא מישהו יותר גרוע.

מרדכי רואה שמתרחשים דברים לא צפויים, וגם אם הם נראים כרגע היפך הטוב, ניתן להתרשם שהם בהשגחה פרטית.

הרי לא מדובר בדבר טבעי שדווקא אשתו תילקח לבית המלך. הוא מבין שה' מבשל כאן משהו... ומחכה לראות מה.

נכון, הוא לא מפסיק להתפלל, להתחנן, וגם לפעול. אבל כל התרחשות מפתיעה, דווקא מעודדת אותו, ומזכירה לו שיש מי שמנהל את העסק וגם אם לא ברור לאן, אפשר לסמוך עליו.

נראה לי שאפשר לומר את אותו הדבר גם בנוגע לנושא שמעסיק את הציבור הרחב היום – פרשות נתניהו. ראוי שיהיה לנו כציבור שמעוניין להנהיג את עם ישראל אמירה צלולה בנושא, אלא שבתוך כל ים האינפורמציה בנושא כמעט ובלתי אפשרי להגיד דיבור של אמת, מעבר לעיסוק בשאלה כיצד ניתן למנוע שחיתות במדינה יהודית אמתית.

ובכל זאת, הסערות הפוליטיות המתרחשות, יהיו מה שיהיו, תפקידן למלא אותנו בודאות בדרך החיים שבחרנו. כאשר רואים כיצד אף אדם אינו יציב, וכל מציאות היא מסופקת, שלא כעמלק, המסקנה שלנו היא שהדבר היחיד שוודאי זו התורה והמצוות.

אלו עומדים מעל לכל חשבונות וחישובים פוליטיים, הרבה מעל ליוזמות או ניסיונות לקדם מהפכה מצדנו. אחרי הכל אנחנו יודעים שהכל יתהפך לטובה, איך וכיצד? אנחנו רק מנסים ללא הפסקה.

ההיסטוריה מלמדת שכאשר פועלים במרץ וחותרים אל היעד – המשברים מסביב מקדמים ומקפיצים כמה שלבים בדרך. לעומת זאת, כאשר יושבים בחיבוק ידיים, הם תמיד יפעלו לרעתנו.

ולסיכום: את הפרשה הנוכחית צריך לראות כעוד הזדמנות, אחת מיני רבות שהכל יתהפך לטובה, הזדמנות שתמריץ אותנו להמשיך בכל הכח.