לעצור את הנסיגה מלב הארץ

בשנת תשנ"ו התקיימו בחירות לכנסת, חודשים ספורים לפני כן יצא לפועל אוסלו ב', וצבא ישראל פינה את ערי נחלתנו – שכם, קלקילה, טול כרם וכו'. הציבור התגייס בכל כוחו להכריע את הבחירות כדי לעצור את תהליך אוסלו, והימין ניצח. בנימין נתניהו נעשה ראש ממשלה. נתניהו אמנם מיתן את התהליך, אבל לא עצר אותו. בתקופת ממשלת נתניהו נחתמו הסכמי חברון והבנות וואי, שבמהלכם התבצעה נסיגה מעוד 13% משטחי יהודה ושומרון, ומערי הקודש חברון ת"ו. הסכם שיצר את התנאים שאפשרו את מלחמת אוסלו 3 שנים מאוחר יותר.

שבע שנים יותר מאוחר, התקיימו בחירות נוספות. היה זה אחרי אינתיפאדה רצחנית, והציבור היה צריך לבחור בין הליכוד שהכריז 'דין נצרים כדין תל אביב' לבין מפלגת העבודה בראשות עמרם מצנע שהציעה תכנית ליציאה מרצועת עזה. הציבור האמוני התייחס לבחירות כגורליות, הימין ניצח בענק, וכך יצאה לדרך 'מפת הדרכים' ותוכנית ההתנתקות, חורבן יישובי גוש קטיף, ו-15 שנה של ירי טילים על יושבי ארץ ישראל.

גם במערכת הבחירות שאנחנו עומדים בפניה, לכל אחד מהפוליטקאים ישנו אינטרס להציג אותה כמערכת בחירות מכריעה שתקבע את גורלנו וכו'.

סכנה לא פחות חמורה מעליית שלטון שמאל עומדת בפנינו משלטון הימין. כשהכוונה היא לעסקת טראמפ הלא היא עסקת נתניהו, שתאפשר הלכה למעשה הקמת אוטנומיה מדינית לערבים על 90% משטחי יהודה ושומרון.

ההכרזה של בנימין נתניהו על סיפוח בקעת הירדן, הולידה אצל רוב הציבור פיהוק רחב, שבעים מהבטחות ודיבורים. אין יותר מדי אנשים שרואים שהבטחת הבחירות הזו תתממש. אבל אסור לנו להיות שאננים. 'תוכנית טראמפ' איננה תוכנית של טראמפ אלא תכנית של בנימין נתניהו. במסגרתה עתידה לקום אוטנומיה מדינית לפלסטינים, בליווי השקעה של מליארדי שקלים בפיתוח תקציבי שיקבע עובדות בלתי הפיכות בשטח, בתמורה לסיפוח היישובים היהודיים, רצועת בקעת הירדן, ושטחים מסויימים נוספים.

במצב הפוליטי כיום, רובו המוחלט של הימין (הן חברי הליכוד, בנט ושקד בודאי וגם חברי הבית היהודי) יתמכו בתוכנית כזו אם יהיו חלק מהממשלה.

הפיתוי יהיה גדול: תמונת ניצחון של 'סיפוח', אלפי יח"ד ביישובים, לצד נורמליזציה, שיחולקו בכיסי ההתנגדות האידאולוגיים (1000 יח"ד בהר ברכה, עוד כמה אלפים בבית אל, 1000 באלון מורה וכו'),

נתניהו יציג את זה כניצחון של הימין. תמורת שכם שלנו, חברון שלנו ויריחו שלנו. ובפועל: כמו כל נסיגה, היא תעמיק את ההתבססות של אויבינו כאן, וכמו אחרי אוסלו תעניק להם את הכלים והיכולת לפגוע שוב ביהודים.

למרבה האירוניה, דווקא אם מפלגות הימין לא יהיו בשלטון, ממניעים פוליטיים (ואם נרצה ללמד זכות מחירות מחשבתית) הם יובילו את ההתנגדות וההסברה על הסכנות מתוכנית נסיגה כזו.

ככל שאני משוחח עם אנשים על סכנה זו אני שומע שוב ושוב את אותם הטיעונים והאשליות.

1. הערבים יתנגדו. זה גם ככה לא יצא לפועל – זה לא רלוונטי, לא לחינם האמריקאים פתחו עם התכנית הכלכלית (שמעוגנת ככה שביצועה יבוצע ע"י יזמים פרטיים ולא ע"י הרש"פ כדי שהאחרונה לא תוכל לסכל אותה), הרעיון של התכנית נועד לנטרל את התנגדות הערבים, בדרך של קביעת עובדות בשטח מצד אחד, החלטות חד צדדיות (כמו אלו שהיו עד עכשיו – העברת שגרירות, צמצום אונר"א וכו'). הכרה אמריקאית חד צדדית בסיפוח מחד ובריבונות פלסטינית מאידך, יהפכו את התכנית להרסנית ובלתי הפיכה עוד לפני שלב המו"מ.
2. גם ככה יש להם אוטנומיה – ראשית מדובר בנסיגה מעוד שטחים משמעותיים, לצד הנקת סמכויות וכלים רבים יותר, אבל מעבר לכך הרשות הפלסטינית נמצאת היום בקריסה, אותה ניתן לנתב לכיוון עידוד ההגירה, תוכנית זו שתחדש מחדש את תהליך אוסלו, תהפוך אתה מדינה יציבה וחזקה, שגם תוכל להתחמש בשלב הבא ביתר קלות, וגם תניע את הכיוון שבו אנחנו נמצאים היום של הרחבת ההתיישבות, כיבוש ויישוב הארץ, חזרה לצד השני.
3. נתניהו לא יצליח להעביר את התוכנית – בנימין נתניהו הוא ההוגה של התכנית, הוא גם ישווק אותה כהישג היסטורי לימין (ויהיה בזה רבע אמת), בכירים במועצת יש"ע כבר משתפים פעולה עם התכנית, כשם ששיתפו פעולה עם אוסלו מתוך ראיה ראלית של להרוויח כמה שיותר שטח. נציגי מפלגת הדתיים-לאומיים ברובם הגדול לא נאמנים לחזון א"י השלמה (בנט ושקד מוותרים מראש על כל מה שאינו שטח סי).

אנחנו אכן עומדים בפני סכנה, אבל הסכנה היא לא רק ממשלת שמאל, אלא גם ובעיקר מפני האפשרות שתעלה ממשלת ימין. איך מונעים חזרה על הטעויות של בחירות תשנ"ו ותשס"ג איך מונעים התגייסות של ציבור נאמני א"י להקמת ממשלה שתביא עלינו בחזרה את אוסלו.

הכרעות פוליטיות מתקבלות ב'מרחב הדיעבד' שם במסגרת אילוצים שונים נכרתות בריתות מפוקפקות, ויש צורך לוותר על מאבקים חשובים, כדי להצליח למנוע את תכנית הנסיגה צריך לחלץ את הציבור מהמרחב הפוליטי למרחב האזרחי שם קיים הרבה יותר חופש פעולה ואפשרויות מגוונת.

את מירב המאמצים של אוהבי ארץ ישראל צריך לרכז לציבור שפועל עבור ארץ ישראל השלמה. ישנו צורך לבנות ציבור חזק, ארגונים, ומטות מאבק עצמאיים שאינם תלויים בפוליטיקה, שיוכלו להניע מאבק בנסיגה מצד אחד ומהפכה לקראת יעדים חדשים מהצד השני.

רק בנייתו של ציבור שיהיה מסוגל להיאבק במחדליה של ממשלת ימין בין אם בעשיה שלילית או בחוסר העשייה החיובית, כמו גרירת הרגליים בעשור האחרון, אי הקמת יישובים חדשים ועוד. יועיל להבטיח שארץ ישראל תישאר שלנו.

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.