לפתוח את שערי הרחמים

הנביא יחזקאל (מד,ב) מתנבא על שער מזרחי במקדש:

"השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו, כי ה' אלוקי ישראל בא בו – והיה סגור".

על איזה שער הוא מדבר?

האם הוא מדבר על שער הרחמים של הר הבית, הנתון ברגעים אלו תחת השתלטות ערבית?

חז"ל מבארים, שהכוונה לשער פנימי במקדש. פשפש דרומי של ההיכל.

אז מה זה שער הרחמים?

השערים הסתומים בחומה, מגרים את הסקרנות כבר הרבה שנים.

מי סתם אותם? ולמה הוא סתם אותם?

אגדות שונות נסובות סביב שערים אלו.

האם המשיח עתיד לבוא דרכם?

האם זה נכון, שבית הקברות הערבי הסמוך לכותל המזרחי, נועד למנוע את הגעת אליהו הנביא הכהן – שלא ירצה להיטמא למתים? והאם באמת יש בעיה לכהן ללכת על קברות של גויים? (השולחן ערוך כותב "נכון ליזהר מלילך").

האמת היא, שבית הקברות הזה בהחלט משמש תירוץ לשלטונות בשביל למנוע מיהודים להתקרב לכותל המזרחי של הר הבית. פעמים רבות הגעתי למקום יחד עם חברים, בשביל להתפלל ולהקיף את ההר – ובהרבה מהפעמים הללו, לא התאפשרה כניסתנו כלל. גם בפעמים שכניסתנו התאפשרה, בחלק מהפעמים היו שוטרים שמנעו מאיתנו להתקרב לכותל, כדי שלא לדרוך על הקברות ולפגוע בכבוד המתים ח"ו (שכידוע, השוטרים מאוד מקפידים על כבודם)...  

גם בדורות עברו, במהלך שנות הגלות, היו נסיונות להגיע דווקא לצד המזרחי, ולהתפלל אל מול מקום המקדש משם. אבל שער הרחמים אינו נמצא מול מקום המקדש. מסיבה זו, בסיבוב שערים יש להעדיף לעצור דרומית לשער זה, ולהתפלל אל מול המקום של המקדש באופן ישיר.

במדרש תהילים (ד,ג) נאמר, כי שערי רחמים אינם ננעלים לעולם...

ומבחינתנו, שערי הרחמים, הם רחמי שמים שתמיד פתוחים אלינו כשאנחנו חפצים בכך.

ועל מרדכי היהודי נאמר שהוא נקרא "בן קיש", שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו (מגילה יב,ב).

ומהיכן הגיעו הסיפורים על שער הרחמים?

מקור ראשוני לסיפורים אלו אנו מוצאים מלפני יותר מ-800 שנה, בסיבוב רבי פתחיה מרגנשבורג, שסייר בארץ וכתב את הקטע הבא:

"ובירושלים יש שער וקורין לו שערי רחמים והוא ממולא אבנים וסיד ואין שום יהודי רשאי לבוא שמה וכל שכן גוי. ופעם אחת רצו הגויים להסיר ולפתוח השער, ונתרעשה ארץ ישראל, והיתה מהומה בעיר עד שחדלו. ויש מסורת ביד היהודיםשדרך אותה שער גלתה השכינה ובו עתיד לשוב. והוא מכוון כנגד הר הזיתים, והר הזיתים נמוך ממנו, והעומד בהר הזיתים רואהו. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. עין בעין יראו בשוב ה' ציון דרך אותו שער. ומתפללין שם. ומגדל דוד קיים".

מי מילא את השער באבנים וסיד?

ואלו גויים רצו לפתוח אותו?

ומי מתפלל שם?

ומה המקור למסורת זו הנמצאת "ביד היהודים"?

נראה, שהכינוי "גויים" מכוון כלפי הצלבנים. הנוצרים אכן מאמינים, שאותו האיש – מייסד אמונתם - נכנס לירושלים מאותו השער. מסתבר, שהסתימה של הערבים היתה חלק ממלחמתם בנוצרים, שראו עניין גדול בשער זה. למרות שהיהודים והערבים נלחמו יחד כנגד הנוצרים, כנראה שהיתה השפעה נוצרית משמעותית למי שעוד נשאר שם חי, אחרי הטבח העצום שהם עשו, והנחת היסוד שהמשיח עתיד לבוא משם, התקבעה כמסורת יהודית.

גם רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח מתאר את השערים הללו כמקום שמקובל לבוא להתפלל לידו, אך הוא דווקא מזהה אותם עם שערים ששלמה המלך בנה, לגמול חסדים – שער אבלים ושער חתנים.

אז הסמליות הגדולה של השערים, משמעותית מבחינתנו שנים רבות.

והמלחמה של אויבינו על השליטה על שער זה צריכה להזכיר לנו, מה העיקר.

לא להישאר בחוץ!

להקיש על שערי רחמים – ולהיכנס פנימה!