"מלאכים. אין לכם מושג מה אתם עושים לי"

אמנם אנחנו לא בהודו אבל כבר כמה פעמים אמרו לנו שאפשר להמשיך את הכתיבה בבלוג על כל מיני פעילויות שיוצא לעשות גם כאן בארץ בנושאים של שליחות והפצת יהדות.

בדרך חזרה מ'מבצע שופר' בכמה קיבוצים באזור עמק חפר לאחר שנפגשנו בכמה סיפורים חמים של השגחה פרטית מופלאה אמרתי לאחד הבחורים שהיה איתי שאני זוכר שלפני כמה שנים, בפעם הראשונה שהייתי בהודו יחד עם הרב דרור שאול הוא נהג לעשות בכל ליל שבת סבב סיפורי השגחה פרטית בין המטיילים.

כל אחד סיפר איזה סיפור מעניין וגם לרב דרור יש שפע סיפורי השגחה. אני אז הרגשתי שחיי משעמים ואף פעם אין לי סיפור שהוא באמת סיפור של השגחה. שאמרתי את זה לרב דרור הוא אמר, "כשאתה חי שליחות – אתה חי השגחה פרטית, והסיפורים יגיעו" ואכן בשנים האחרונות אני שם לב שסביב הפצת יהדות לא נגמרים סיפורי השגחה מופלאים.

אז בבלוג הזה נשתדל בע"ה להעלות מידי פעם סיפורים שמזדמנים לנו והעיקר שנצליח באמת לחיות בשליחות.

***

   | המדיתים באים

שמענו המון על הקיבוץ שנסענו אליו בראש השנה האחרון. אמא שלי גדלה בו וחזרה בתשובה לפני הרבה שנים.

 אנו אמנם בקשר טוב לאורך השנים עם קרובינו שבקיבוץ אך פעמים רבות שהם מאוד חוששים שנגיע  ונערוך במקום 'מבצעים' עם תושבים שונים.

תמיד הם אומרים כי החשש העיקרי מבחינתם הוא שיצא עליהם שם רע כאילו הם מכניסים את "המדיתים"..

כך לקראת ראש השנה קיבלנו הרבה הרבה מסרים מרחיקים מאחת מקרובותינו שם שאמרה ''שלא נעז להגיע לקיבוץ ולכפות את האמונה שלנו על התושבים".

כל ההסברים שאנו לא כופים אף אחד ורק רוצים להציע לתושבים לקיים את מצוות החג לא הועילו והאיומים רק גברו. החלטנו שכגודל ההתנגדות כך גודל הישועה. אחי עבד ומצא דירה במושב סמוך אבל על תקיעת שופר בקיבוץ המדובר לא נוותר.

 ככה התארגנו יחד עם עוד מספר בחורים לראש השנה שהתברר כי היה מיוחד מאוד...

בערב החג עשינו עירוב תחומין שיאפשר לנו להגיע למספר קיבוצים סמוכים ולהגיע לכמה שיותר יהודים.

את תפילות שחרית ומוסף והסעודה שאחריהן עשינו בזריזות ויצאנו לדרך חמושים בשופרות.

ביום הראשון של החג אני ואשתי יחד עם הילד הקטן והתינוקת בת החודש הלכנו לקיבוץ של אימי בו הכריזה הקרובה כי התושבים מתנגדים בכל תוקף לפעילות המסיונרית שלנו.

  | שופר מדלת לדלת

נכנסים... מחכים לצעקות, לזעם ולאנשים שידרשו מאיתנו לצאת מהמקום ובדרך פוגשים אנשים שונים ומציעים להם לשמוע תקיעת שופר ולטעום עוגת דבש לשנה מתוקה.

סובבנו כארבע שעות ברחבי הקיבוץ ולאט לאט השתחררנו מהדמיונות. אנשים רק התרגשו לברך, לשמוע שופר וכמה מילים על השנה הנכנסת. מבוגרים קראו לילדיהם לשמוע את התקיעות ורק הודו שבאנו..

אחרי שכבר חצינו ביציאה את השער וצעדנו לאורך הגדר ראינו עוד כמה משפחות שערכו פיקניק בתוך הקיבוץ בסמוך לגדר, צעקנו להם האם הם רוצים לשמוע שופר וכולם התקבצו סמוך לגדר כדי לשמוע את התקיעות. היה מיוחד לעמוד משני צידי המתרס אך להרגיש מאוחדים.

יצאנו משם לתפילת תשליך בה השלכנו למצולות ים את כל הדמיונות שיש לנו בנוגע לנשמות ישראל. מה אנחנו מבינים בהן...

לאחר ההכנה הזו ביום השני יצאנו שוב לקיבוץ והפעם החלטנו לדפוק דלת דלת ולהציע לאנשים לשמוע קול שופר.

ושוב אנחנו נדהמים לראות איך בית אחרי בית נראה כי אנשים פשוט חיכו לשופר שיגיע עד הבית.

דלת אחת שדפקנו עליה פתחה לנו שערים...

  | "מלאכים. אין לכם מושג מה אתם עושים לי"

אנו עומדים בפתח, השופר בידיים שלי ואשה עם תינוק קטנטן פותחת את הדלת מעיפה מבט ופורצת בבכי ללא הפסקה...

אחרי שנרגעה מעט היא אומרת לנו בהתרגשות "אין לכם מושג מה אתם עושים לי. אתם פשוט כמו מלאכים. זה נס זה נס. אין לי מילה אחרת לתאר מה שקורה כאן" היא אומרת ואנחנו מחכים.

היא סיפרה כי ילדה בערב החג ובדרך כלל היא נמצאת בראש השנה בעיר ומקפידה ללכת לשמוע שופר.

השנה, בעקבות הלידה, היא לא יכלה ללכת וכבר יומיים שהיא מצטערת שהשנה היא לא תוכל להגיע כהרגלה לתקיעות. "ופתאום, שעתיים לפני שהחג נגמר אתם דופקים ובאים עם השופר הזה, זה פשוט נס..."  אמרה והמשיכה לבכות מהתרגשות.

תקענו לה את כל התקיעות והיא גם אמרה את כל הפסוקים והתפילות שבמחזור ויצאנו בתפילה לקבל פירור התעוררות כזה אולי בתפילת נעילה של יום כיפור...

  | המפגש עם השכן...

 אחד המפגשים הכי יפים היה ממש סמוך לביתה של קרובת המשפחה שהתנגדה מאוד להגעתנו. אנו ניגשים לשכן שעמד יחד עם אשתו ובתו סמוך לבית שלה. אנו פותחים איתו בשיחה והוא מספר כי הוא כל חייו גדל בקיבוץ ואמא שלנו הייתה המדריכה שלו בילדותו. אנו מציעים לו לשמוע שופר והוא בתגובה קורא בקול רם "איזו זכות! המון זמן שלא זיכו אותי כזו מצווה! תודה שבאתם. אה ואתם קרובים של השכנה שלנו נכון. אני חייב לומר לה שהקרובים שלה זיכו אותנו במצווה כל כך מיוחדת...". נדהמנו.

כמה בחורים שהלכו לקיבוץ סמוך פגשו אישה מבוגרת יחסית שכל ימיה חיה בקיבוץ. בהתחלה קצת הביעה הסתייגות מקיום המצווה אבל הסכימה לאחר ששמעה הסבר חסידי קצר על מהות השופר.

היא אמרה שנפתחו לה שערים חדשים והיא ממש מרגישה כי בתקיעות האלה היא מתחברת לאיזה שהוא מקור קדוש ועליון שמעולם לא הרגישה...

כך לאורך שני הימים האלה עברנו דלת דלת וראינו במוחש עד כמה יהודים אוהבים (להיות) יהודים.