כבר כמעט 35 שנה, מאז שהתחלתי לכתוב בלוגים באתר האינטרנט של ערוץ 7 באנגלית, יהודי התפוצות מוחים נגדי על כך שאני כותב שאין להם עתיד בארצות גויים זרים. בקרוב, כשעשיו של ימינו ישחרר עוד אחת מהתקפותיו הבלתי נשלטות וחוזרות במשך ההיסטוריה נגד יעקב, יהודי התפוצות יכעסו עלי עוד יותר על כך שלא צעקתי חזק יותר, בשפה חזקה עוד יותר כדי לגרום לאוזניהם הערלות לשמוע ולעיניים העיוורות שלהם, לראות. איזו טרגדיה. איך זה ממלא את הלב בכאב.
אני זוכר שישבתי בטרקלין ההמראה הבינלאומי של נמל התעופה קנדי בניו יורק לפני כעשרים שנה, וחיכיתי לטיסתי חזרה לישראל. כשהרמתי את מבטי מהספר שלמדתי, שמתי לב שמטיילים אחרים, לא יהודים בדרכם לאירופה, כולם בוהים בי ממושביהם מעבר למסדרון. עיניהם התמלאו שנאה כשהם הביטו ביהודי ארוך הזקן שמעבר להם עם הכיפה הגדולה שלו והספר העברי. ברגע של הבנה מפחידה הרגשתי שכולם מוכנים לתקוף אותי, אבל שלפחות באותו זמן, הקדוש ברוך הוא כיבה את מתג ההתקפה שלהם. נראה שהם נוהמים עליי, פיות מלאים בקצף, כמו כלבי תקיפה שנעצרו ברצועה בלתי נראית.
בפעם אחרת, כהיפי אמריקאי בן 22, הרבה לפני שהיה לי זקן וחבשתי כיפה, לפני שהפכתי לבעל תשובה, הפלגתי מניו יורק לצרפת על ספינת אוקיינוס גדולה. במהלך המסע התיידדתי עם צעיר בלונדיני וארוך שיער מאמסטרדם. כשהגענו לנמל שרבורג, ירדנו מספינת הנוסעים עם התרמילים, נראים כמו שני היפים בחיפוש אחר חוויות חדשות. מכונית מרצדס "בנץ" עברה והנהג צעק מהחלון – ואלו היו המילים הראשונות ששמעתי על אדמת אירופה - "הייל היטלר!" הייתי המום. תאמינו לי, אף אחד מאיתנו לא נראה כמו יהודים. כנראה שהאנטישמי הצרפתי הזה יכול היה להריח את היהודי שבי כאילו הוא כלב תקיפה דוברמן מאומן. העניין הוא שכפי שלימד אותנו רבי שמעון בר יוחאי את ההלכה מזמן, "עשיו שונא ליעקב".
אכן, ליהודים שעדיין משתהים בגולה אין עתיד על אדמת ניכר. הכתובת נמצאת על הקיר. התקפות אלימות מתרחשות מידי יום נגד יהודים. קולות נשמעים מכל מיני כיוונים שמאשימים את היהודים בכל הצרות הכלכליות והחברתיות שמסבות נזק לכל מדינה ומדינה. אבל היהודים ממשיכים בעסקיהם כרגיל, מעמידים פנים "כאן זה לא יכול לקרות", כאילו הקדוש ברוך הוא יצא לחופשה, ושכח את הבטחתו להחזיר את הילדיו המפוזרים לישראל בדרך זו או אחרת, ה' ירחם. יהודי אירופה לא הקשיבו לאזהרותיהם הנוקבות של הרב קוק וז'בוטינסקי, כמו שיהודי אמריקה לא הקשיבו לאזהרותיו החוזרות ונשנות של הרב מאיר כהנא. אם לא הקשיבו לגדולים כאלה למה שיקשיבו לבעל תשובה מהוליווד? התקווה היחידה היא במדינת ישראל. בלי להפעיל מיידית קמפיין לאומי לעליית חירום, עם תקציב ענק, מנהיגים דינמיים ובנייה מאסיבית בישראל לאכלס את הפליטים הנמלטים והתשתית לספק להם מקומות עבודה, בלי המאמץ העצום הזה יאבדו גם מיליוני אחינו ואחיותינו. דרך פוגרומים של ימינו או ההתבוללות ההולכת וגוברת שהורסת את יהדות התפוצות כמו סרטן שיצא משליטה. ממשלת ישראל החדשה חייבת לעמוד באתגר ולהפוך אותו לעדיפות מספר 1 לא פחות חשובה מביטחון, מיגור הטרור, חידוש ההתיישבות והחינוך היהודי של ילדינו. אנחנו חייבים לפעול עכשיו!
