במסגרת שבתות אירוח שהיינו מקיימים בעבר בעיר העתיקה - "שבתות הר הבית", בכל שבת מברכין, למשך כמה שנים, היינו מקיימים קבלת שבת בסמוך לשער הנקרא "שער הכותנה". בשלב מסוים התחלנו לעשות את התפילות שם בכל ליל שבת – וגם סניף בני עקיבא "בין החומות" הצטרף אלינו לקיום התפילות שם.
אחרי כמה שבועות, פנו אלינו מהמשטרה והתלוננו, שיש בזה "שינוי הסטטוס קוו". מה שקבוע הוא, שמתפללים שם פעם בחודש – ולא בכל שבוע. הם הסכימו לאפשר את התפילה שם רק בשבתות מברכין, ואילו בשאר השבתות, הם אפשרו את קיום התפילה בשער הברזל. וכך מתבצע למעשה עד היום, כבר שנים רבות.
באחת התפילות, הבאתי עם עוד חבר מחיצה, והעמדתי בין הגברים לנשים, בתפילה בשער הכותנה (הנשים מתפללות מאחור). הקצין במקום אמר לי שזה "שינוי הסטטוס קוו", והוא לא מוכן לאפשר לי את זה.
קדושת "הסטטוס קוו" כתירוץ להרע לזכויות היהודים בהר הבית, נשמרת באדיקות שנים רבות על ידי השלטונות. אבל דווקא מחוץ להר הבית, זה הזכיר לי משהו פתאום. מבלי משים פלטתי – ממש כמו אצל הבריטים...
הקצין התרגז. אתה אומר עלי שאני ממש כמו הבריטים? איך אתה מדבר ככה?
אני לא יודע מה הקצין הזה יודע. אבל אם הוא היה לומד קצת היסטוריה, הוא היה רואה, שההשוואה היא מאוד במקומה. ההתנגדות של הבריטים להכנסת מחיצות ליד הכותל המערבי, כמו לעוד פעולות יהודיות פשוטות שלא היו מתרחשות שם כל יום, כמו התקיעה בשופר במוצאי יום הכיפורים, תמיד התבססו על טיעון אחד – שינוי הסטטוס קוו.
אמנם, גם הנוכחות היהודית ליד הכותל המערבי של הר הבית, היתה כנראה בזכות "הסטטוס קוו".
לפני כתשעים שנה, התרחשו בארץ ישראל מאורעות הדמים הגדולות, הנקראות "מאורעות תרפ"ט". המרצחים הערבים האשימו את היהודים, שהם רוצים להחריב את אל-אקצא ולבנות את בית המקדש.
למרות שההנהגה היהודית ניסתה להסביר, שאין אצלנו כל רצון כזה, הם ידעו מה אנחנו באמת צריכים לרצות. וההוכחה שלהם היתה – הנוכחות היהודית ליד הכותל המערבי של הר הבית. עובדה, שיהודים רוצים לחזור למקום.
ובאמת, מבחינת השלטונות הבריטיים, לא היתה מניעה מוסרית לאסור על יהודים להגיע לכותל. אולם גם הם הבינו, שאם יש משהו שהרבה יהודים רגילים אליו, לא כדאי לאסור את זה, ולהקים תסיסה כנגדם.
הבריטים הקימו באותו הזמן ועדת חקירה. מה אתם חושבים? שמטרת הועדה היתה למצוא את המרצחים ולהענישם? כנראה שלא היתה מספיק דרישה יהודית לזה. כנראה שהרבה פחדו מלדבר על זה. הועדה עסקה בשאלת מעמדו של הכותל המערבי. כמה עוד אפשר לפגוע בזכויות היהודים...
מאחר שעשרות רבות של יהודים הגיעו להעיד על כך, שהם רגילים להתפלל תמיד ליד הכותל, הממשלה הבריטית החליטה, "לשמור על הסטטוס קוו", ולהמשיך את קיום התפילות במקום – תוך מניעת קיומן של דברים, שלא היו קיימים קודם לכן.
ובאמת, מתי התחילו התפילות הקבועות ליד הכותל? מתי היה המניין הראשון, שהיה מתקיים שם כל יום? מניין זה הותחל על ידי הרב הלל משה מעשיל גלבשטיין, חסיד קוצק, שעלה לארץ בסוף תרכ"ט (1869). לדעתו, מצות שמירת המקדש קיימת כיום, כפי שהוא מרחיב בספרו "משכנות לאביר יעקב", ובשביל זה הוא גם התחיל את המניינים ליד הכותל. בתחילה רק מנחה וערבית, ומאוחר יותר, גם שחרית.
כמעט ארבעים שנה התקיימו שם התפילות עד לפטירתו – כ"ד חשוון תרס"ח, לפני 111 שנה. אולם בזכות הנוכחות שהוא קבע במקום, המשיכה להתקיים נוכחות בסמוך לכותל של הר הבית, גם במהלך עשרים השנה שאחר פטירתו – וזו בעצם הנוכחות שהפכה אזור הסמוך להר, כאזור שאין ספק על היותו שייך לעם ישראל.
ואמנם, יש להצטער על כך, שלפעמים מרוב אהבת מקום תפילה זה, אנשים שוכחים כי העיקר הוא למעלה על ההר. אולם כנראה שבלי פעולותיו של הרב גלבשטיין, היה הרבה יותר קשה היום להתקרב אל ההר.
ובכל אופן צריך לזכור, שגם פעולות שאדם אחד פועל, יכולות לקבוע מציאות "סטטוס קוו", שהרבה שנים אחר כך, כולם יוכלו לצעוד בעקבותיו – בדרך אל הגאולה.
******
שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה.
קדושת הסטטוס קוו. 2 ה' כסלו תשע"ט 23:00 Pink1
מלבד העובדה שהלילה יום הזיכרון 1 כ"ג חשון תשע"ט 22:28 אריאל