כלים המיועדים לשימוש בפסח – אם השתמשו בהם באוכל קר בלבד - צריכים רק שטיפה. אם השתמשו בחם או בחריף ורוצים להשתמש בהם לפסח - צריכים הגעלה או ליבון.
כלים שאינם מיועדים לשימוש בפסח - צריך לנקותם היטב מחמץ ממשי שדבוק עליהם ולהצניעם במקום סגור שלא יבואו להשתמש בהם. ואין צורך למוכרם במכירת חמץ ואין צורך להגעילם.
כוסות, צלחות, סכו"ם וכד' מוכשרים על ידי הגעלה במים רותחים. הכשרת כלי על ידי הגעלה במים מיועדת לכלים אשר השימוש הרגיל שלהם הוא בדבר חם ורטוב, כגון: סירים, מצקות, צלחות, קערות, כפות ומזלגות וכל דבר שנוהגים להשתמש בו בלח ברותחין.
כיצד מגעילים? - מכניסים את כל הכלי לסיר גדול עם מים רותחים המעלים בועות, ומשהים את הכלי מעט בתוך המים, כדי שיפלוט הכלי את אשר בלע, ובזה הכלי מוכשר (שו"ע תנא סע' ג, ה, ו - שו"ע תנב סע' ז).
טעם לפגם - טוב להניח בתוך כלי ההגעלה אפר או מעט סבון וכד' בכדי לפגום את הטעם של המים. אך לא ישים הרבה, שאם הפכו המים כעין ציר, אפילו אם הוא מחמת האפר או הסבון, פסולים להגעלה (עיין כה"ח שם זן, חן).
מים רותחים כל הזמן - אין להגעיל אלא במים רותחים, ואם נחו המים מרתיחתם ימתין עד שירתחו שוב ויעלו בועות (בעבר היו מניחים במים ברזל לוהט או אבן לוהטת כדי שירתיחו את המים שנית, ובימינו אין צורך בכך שמחממים את המים על ידי גז או ברנר וכד'. עיין רמ"א שם סע' א, ו).
לא להגעיל במים עכורים - אם הגעיל הרבה כלים עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם (רמ"א תנב סע' ה).
הגעלה בצבת רפויה - אם מגעיל על ידי צבת שמחזיק בה את הכלי, צריך לרפות את הכלי ולחזור ולתפסו, דאם לא כן הרי לא באו מימי ההגעלה במקום הצבת (שו"ע תנב סע' ד).
הגעלה בסל - טוב להניח כלים להכשרה בתוך סל רשת, ולא יניח כלים הרבה בפעם אחת לתוך הכלי שהוא מגעיל בו, כדי שלא יגעו זה בזה, דאם כן, במקום נגיעתן אינן נגעלין (רמ"א תנב סע' ג).
מתינות בהגעלה - כשמגעיל את הכלי בתוך המים, ימתין שניות ספורות כדי שהחום יגיע לכל המקומות בסכו"ם או בצלחת.
ניקוי - לפני ההגעלה, יש לנקות את הכלי מכל לכלוך וחלודה. אבל אין חיוב לנקותו מן הכתמים שאין בהם ממשות.
שטיפה אחרי ההגעלה - נוהגין לשטוף את הכלים במים קרים אחרי ההגעלה (שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק עד). ובדיעבד אין לחוש (כה"ח שם ס"ק עה. מ"ב שם ס"ק ל"ד).
כלי שבלע חריף קר- טוב להגעיל אותו במים רותחים.
כלים שאי אפשר להגעיל - כלי שעלול להתקלקל במים רותחים אין אפשרות להכשירו בהגעלה, משום שיש לחוש שמא לא יגעילו יפה (שו"ע תנא סע' א). בימינו לכל הסכו"ם יש קת עץ או פלסטיק או מתכת שלא ניזוקה ממים רותחים - ועל כן אפשר להגעיל אותם (משנה ברורה תנא ס"ק נה).
מגשים ,שיפודים, מנגל, רשת צלייה - ליבון קשה - כלי שבלע על ידי חום ביבש, כגון תבנית אפייה או שיפוד או רשת צלייה - צריך ליבון באש בחום עד שיינתזו ממנו ניצוצות. אבל חימום יותר מהרגיל לא נחשב הכשרה לפסח. לכן לא מלבנים בימינו מגשי אפייה מצופים אמייל - כי הם יינזקו. ושיפודים או גריל אפשר ללבן, אבל אין צריך ניצוצות, כי הם עשויים בימינו מברזל שלא נהיה ניצוצות בשום חום, לכן די בחום שיישרף כל החמץ שבתוכו (שפעולת הליבון היא שריפת החמץ - ועיין תוה"ב ב"ד ש"ד ובבדק הבית שם).
מחבתות - ליבון קל - כל כלי שמועילה לו הגעלה, יכול ללבנו "ליבון קל" במקום הגעלה, דהיינו לחמם את הכלי בכל צדדיו חום כזה גדול עד שיוכל להישרף קש שיונח על הכלי בצד השני של דופן הכלי שהוא מחמם עתה. וכך עושים למחבת, כדלקמן.
אפשר גם בעירוי מכלי ראשון - הכשרתם בהגעלה במים רותחים כדלעיל, אפשר גם לשפוך עליהם מים רותחים מתוך מיחם שרתחו בו המים, אך לא מתוך תרמוס או כלי אחר שלא רתחו בו המים (שו"ע תנא סע' ג).
סכו"ם שחתכו בהם דבר חם מאד - צריכים הגעלה בכלי ראשון, ואי אפשר להסתפק בעירוי מכלי ראשון (שו"ע שם. מ"ב ס"ק יט).
מצקת - יש להכשירה במים רותחים בסיר שנמצא ע"ג האש, כיוון שלפעמים מכניסים אותה לסיר הנמצא על האש והרי היא ככלי ראשון.
מַצֶּקֶת או תַּרְוָוד מסיליקון - ניתן להכשיר כמו כלי פלסטיק בהגעלה בתוך מים רותחים.
סכיני צלייה, שיפודים או רשת צלייה - צריכים ליבון.
צלחות או כוסות חרסינה או פורצלן - אין להם הכשר, לכן ישטפם ויצניעם בארון נעול עד לאחר הפסח (שו"ע תנא סע' כג).
צלחות וכוסות פלסטיק - ניתן להכשיר כמו כלי מתכת.
כלי זכוכית לשתייה קרה – צריך שטיפה כפולה. כוסות שהשתמשו בהם רק לשתייה קרה רגילה די להם שטיפה, דהיינו שידיחם וישפשפם היטב במים כדי להסיר האיסור הדבוק בהם בעין ואחר כך חוזרם ושוטפם במים ללא שפשוף (כה"ח שם ס"ק רצ"ג משם ר"ז).
צלחות זכוכיות שמשתמשים בהם תדיר בחמץ - לא מכשירים אפילו לא בהגעלה (בא"ח צו יד).
צלחות או כוסות ארקופל, קוראל, קורנינג – דינם כמו כלי זכוכית.
כוסות זכוכית לשתייה חמה או חריפה - להכשיר. כיוון שהשימוש הוא בכלי שני ואין רוב תשמישם בחמץ - מכשירים בהגעלה (שו"ת רב פעלים חלק ג - אורח חיים סימן כח. וכך כתב שם: "כי בעירינו אין דרכן של בעלי בתים ישראלים להשתמש במין זה של קדרות שהם כלי ראשון זאת. ועוד נמי אין דרך אנשי עירינו לבשל תבשיל שיש בו עיסה וקמח שהוא חמץ בעין, אלא כל תבשילין שלנו הם אורז ובשר וירקות ופירות האדמה בלבד, ואם פעם אחת בשנה יזדמן שיבשלו תבשיל שיש בו חמץ בעין אין הולכין בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ואם לא יבצר היות מעורב באורז חיטים או שעורים בטלי במעוטייהו, ולכן יש להורות בקערות אלו שהם כלי שני להתירם בהגעלה כדי לאכול בהם בפסח, ועל צד היותר טוב יגעילום ג' פעמים").
אפשר גם להכשיר כוסות של שתייה חמה או חריפה בעירוי שמשרים אותם במים קרים ג' ימים מעת לעת או שופכים עליהם מים רותחין מכלי ראשון. כיצד מכשירים על ידי עירוי ג' ימים? ממלאים קערה גדולה במים ומכניסים לתוכה את כלי הזכוכית, וישאירם בתוך המים עשרים וארבע שעות ויותר, לאחר מכן יחליף המים, ימתין שוב עשרים וארבע שעות וכן בפעם השלישית ובכך הוכשרו (עיין שו"ע תנא סע' כו רמ"א ונו"כ שם. בא"ח צו סע' יד. שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' כט. שו"ע יו"ד קלה סע' יב). אם לא החליפו את המים והיו הכלים במים כמה ימים אין זה נחשב אלא כיום אחד. וכן אם שפכו המים לפני שעברו עשרים וארבע שעות אין זה אפילו יום אחד.
הכשרת כלי זכוכית בשעת דחק גם לאשכנזים - כתב המשנה ברורה כי בשעת דחק מכשירים כלי זכוכית גם לאשכנזים. "במקום שאין בנמצא כלי זכוכית ואין לו כוסות ושאר כלים כתב החיי אדם דיכול לסמוך להקל לנקותן יפה יפה ולהכשירו ע"י עירוי ג' ימים" (סימן תנא ס"ק קנו). והגעלה ברותחין היא כמו עירוי ג' ימים ועדיפה ממנו (שו"ע תנא כא. משנ"ב ס"ק קיח).
סירי זכוכית ומכסים לסיר מזכוכית - אין להם הכשרה. ואף המתירים להכשיר כלי זכוכית לא התירו בזכוכית שלנו שמוסיפים לה חומרים שונים בעת יצירתה (שו"ע תנא סע' כג). בדיעבד, אם בישל בהם בפסח - יעשה שאלת חכם.
סירי נירוסטה, אלומיניום או ברזל - צריכים הכשרה על ידי הגעלה, וצריך לנקותם לפני ההגעלה מחמץ או כל אוכל שדבוק בהם. ואם נשארו כתמים ללא ממשות, אין הם מעכבים. ואם יש בהם ממשות - אפשר לשורף את מקום הליכלוך באש (שו"ע תנא סע' ג. מ"ב שם ס"ק כד. כה"ח שם ס"ק מח).
סירי טפלון - רצוי לא להגעיל, כי לפעמים יש בטפלון שריטות. אבל אם יש צורך - מותר.
מכסה הסיר - צריך להכשיר את מכסה הסיר כמו הסיר עצמו, וצריך לנקות היטב בכל מקום בו יש קפלים (עיין שו"ע תנא סע' יד).
ידיות - ידיות הכלים צריכות הכשר. ואם הן אינן נכנסות לתוך הסיר הגדול, יכול להכשירן בשפיכת רותחין עליהן. ואם יש בהם ברגים יש לנקותם היטב לפני ההכשרה או ללבן ליבון קל (שו"ע תנא סע' יב ורמ"א. כה"ח שם ס"ק קנב). ואם מצטבר לכלוך ממשי שניכר בין הידיות לכלי - צריך לפרק ולנקות.
גומי של סיר לחץ - גם צריך הגעלה וניקוי, ורצוי להחליפו. אם יש בסיר הברגות וחריצים שקשה לנקותם, אין מועילה הגעלה. ויעשו שאלת חכם.
חצי כלי - אפשר להגעיל חצי כלי, ואחר כך להפכו ולהגעיל חציו השני.
סיר שמחממים בו יבש - דינו כמגשי אפייה, שצריכה ליבון.
סיר גדול - כשרוצים להגעיל סיר גדול, על ידי שמרתיחים בתוכו מים והם גולשים החוצה. אם הם לא גולשים אפשר להכניס בתוכו גוש ברזל או אבן לוהטת עד שהמים הרותחים גולשים על שפתו.
סירי אפייה ומגשי תנורים - צריכים הכשרה על ידי ליבון, אולם מכיוון שאין הם יכולים לעמוד באש עד שיאדימו - אי אפשר להכשירם, ויניחם עם כלי החמץ. ומי שיש לו צורך בהם, ירכוש כלי אפייה מיוחדים לפסח.
מחבת - בדרך כלל קשה לנקות את המחבת באופן יסודי, ולכן מן הראוי לרכוש אחרת לפסח. והרוצה להכשירה צריך ללבנה ליבון קל, דהיינו להניחה על האש ללא מים ולחמם אותה בחום גדול מלמטה, עד שאם יניח עליה מלמעלה קש - הוא יישרף (שו"ע תנא סע' יא ורמ"א. מ"ב ס"ק סז).
מחבת מצופה טפלון - לא מכשירים מחבת מצופה טפלון, כיוון שהיא צריכה ליבון קל, וטפלון מתקלקל בליבון קל. וכל דבר שיש חשש לקלקול לא מכשירים שמא לא יכשירנו יפה יפה (עיין שו"ע תנא ס"ע ז). ואם היא מחבת משומשת שהטפלון שלה כבר איננו - מותר להכשירה.
ידית של מחבת - ידית של מחבת צריכה הכשר (שולחן ערוך תנא סעיף יב) אבל לא צריכה ליבון קל כמו המחבת עצמה אלא מספיק בעירוי מים רותחים. "ואפילו לכתחלה יכול להגעילן על ידי עירוי שמערה עליהן" (רמ"א שם).
כל מקום שתינוק אוכל עליו חמץ צריך שטיפה עם מים וסבון וניקוי בסדקים. מה שלא ניתן לנקות, להצניע. כל מה שניתן להוריד ולכבס, עדיף.
בקבוק תינוק - טוב להחליף, כיוון שהוא בולע חמץ רותח, ואם רוצה להכשירו צריך הגעלה בכלי ראשון.
שולחן מטבח - יש לנקותו היטב ולערות עליו רותחין. טוב לכסותו בנוסף לכך בכסוי שיהיה מהודק עליו במשך ימי החג.
שולחן סלון - צריך לשטוף היטב במים קרים או בניגוב. אם לפעמים אוכלים עליו אוכל חם ללא מפה - טוב להחמיר ולערות עליו מים רותחים. ואם יודע שאין דרכו להשתמש בשולחן ללא מפה, או שלא אוכלים עליו אוכל חמץ חם - אין צריך לערות עליו רותחין. וליתר הידור טוב לכסותו במפת ניילון או רגילה.
שולחן מחשב, שולחן כתיבה - רק ניקוי טוב.
שולחן שעובדים עליו עם בצק - לשפוך עליו מים רותחין מכלי ראשון, וחייב כיסוי במפה או בנייר כל החג.
שולחנות עם חריצים - שולחנות שיש בהם חריצין חייב לכסותם אחרי ניקוי יסודי (מ"ב שם ס"ק קטו. כה"ח תנא ס"ק רלה).
מפות שולחן - יש לכבס או ברותחין או עם אבקת כביסה (בא"ח צו יא). יש נוהגים להשתמש רק במפות חדשות או כאלה שמיועדות לפסח בלבד. ויש נוהגים לכסות את המפות במפות ניילון (עיין פמ"ג סי' תנ"א ס"ק ל', שו"ע יו"ד סי' קל"ה סעי' י' ועי"ש בב"ח).
שיש רגיל מאבן חברון או גרניט – שיש רגיל נחשב כלי אבן שמותר להכשיר בהגעלה. שיש מלאכותי נחשב כמו חרס שאי אפשר להכשיר בהגעלה. וכיוון שהשיש קבוע, הדרך להגעיל אותו היא עם מים שנשפכים על אבן רותחת. אבל באמת זה קשה מאוד וגם עלול לסדוק את השיש. על כן הדרך היא לנקות אותו בכל החורים והסדקים, מייבשים אותו, ואחר כך מערים עליו מים רותחין ממיחם. ולא מניחים עליו במהלך הפסח סיר או אוכל רותח. (והטעם הוא כי ספק אם השיש בלע חמץ, ואם בלע – זה לא רוב תשמישו. ואם שם פעם סיר חמץ רותח עליו - ספק באיזה מקום בשיש שם והוא לא אוסר את כל השיש שבמטבח. על כן איננו מכשירים אותו באבן רותחת) יש מחמירים ואחרי ההכשרה הנ"ל מכסים אותו במכסה פלסטיק או מתכת ותבוא עליהם ברכה (עיין שו"ע יו"ד קה סע' ב. כה"ח תנא ס"ק טוב, כ, פד, פה. מ"ב ס"ק יא, לז).
שיש מלאכותי - משטחי קוורץ, גרניט פורצלן, דקטון, נאוליט, קוריאן (משטחים העשויים מתרכובות של פולימרים, דבקים עם גבישי קוורץ, חומרים סינתטיים, חלקם משלבים גרניט פורצלן, פולימר אקרילי עם אלומיניום הידרוקסיד), אי אפשר להכשיר ודינו כמו חרס, על כן אם ערכו עליו בצק חמץ - חייב עירוי רותחים וכיסוי. ואם לאו – כמו שיש רגיל.
שיש עם סדקים - כמו שיש רגיל, ומלבד זאת סותמים את החורים והסדקים בגבס וכדו', ויש יותר עניין לכסותו בנייר כסף או בניילון וכד' (שו"ע תנא סע' ח).
כיור חרסינה - אי אפשר להכשירו כי הוא חרסינה ודינו כחרס. אבל אין בכך צורך, כיוון שכל חמץ שהוא בולע בדרך כלל הוא פגום. ולא מניחים בתוכו מצה רותחת שתבלע ממנו חמץ ולא סיר של אוכל שראוי לאכילה. על כן צריך לנקות אותו היטב ולסתום חורים שיש לפעמים בינו לבין השיש. ויש מהדרים לשים בתוכו קערת פלסטיק ותבוא עליהם ברכה.
משטח עבודה או כיור נירוסטה - מנקים בכל הפינות ואחר כך מערים עליו מים רותחין (שו"ע תנא סע' ה).
מסנן שבכיור ומשולשים שבכיור - אם הם ממתכת או פלסטיק - אפשר להגעילם במים רותחים, ולנקות היטב את כל החורים הנמצאים בהם. ונוהגים להחליפם.
הקיר שמעל הכיריים - מנקים בכל החורים והסדקים ואחר כך מתיזים עליו מים רותחים (שו"ע תנא סע' ה).
כירים של גז - יש לנקות את כל החלקים היטב, את החצובות יש ללבן ליבון קל. על מכסה הגז הכפתורים ומושב הכיריים יערה מים רותחים. עם כל זה טוב לצפות את מושב הכיריים, הכפתורים והחצובות בנייר כסף (שו"ע תנא סע' ד ורמ"א. שו"ת רב פעלים ד, או"ח סי' יז כה"ח שם ס"ק שיד).
כיריים חשמליות, קרמיות - המשטח עשוי כזכוכית אטומה, ומשטח זה מתחמם כמו בכיריים חשמליות, ולכן הכשרתו בניקוי ובחימום על החום הגבוה למשך כרבע שעה.
כיריים אינדוקציה - מקור החום בסיר שמתחמם על ידי שדה מגנטי, העיגולים שעליהם מונחים הסירים לא צריכים הכשר כי הם רותחים וכל חמץ שגולש נשרף.
המרווח בין השטחים החמים - המרווח שבין השטחים החמים בכל סוגי הכיריים, יכול לבלוע חמץ שגולש עליו מהסירים. ועל כן הוא צריך להיות מכוסה בנייר וכד' כדי שלא יהיה מגע בפסח בין אוכל חם שייפול עליו או שולי הסיר שיהיו מונחים עליו.
תנורים
תנור אפייה - אין להכשיר תנור אלא בשעת הדחק. ואם מכשירים דרושים ארבעה שלבים: א] ניקוי היטב. ב] המתנה 24 שעות. ג] החלפת מגשים. ד] חימום עד למקסימום למשך חצי שעה.
מגשי אפייה - ממתכת שמשתמשים בהם בלי מים, צריכים ליבון. והליבון צריך להיות לכתחילה ליבון חזק עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו. בפועל זה לא מעשי (שו"ע תנא סע' א). ולכן הטוב ביותר לאפות בתבניות חד פעמיות.
מגשי אפייה עם ציפוי אמאיל - אינם ניתנים להכשרה.
רשתות תנור - כיוון שבדרך כלל לא אופים עליהם חמץ, ניתן להכשירם בחום של התנור.
טוסטר משולשים, טוסטר אובן או טוסטר קופץ - אי אפשר כלל להכשיר לפסח. צריך לנקות היטב ולהצניע.
חייבים לנקות - אע"פ שאין משתמשים בתנור בפסח, חייבים לנקותו כמו כל הכלים ולכסותו או להדביק עליו נייר דבק כדי שלא יפָּתח.
בלנדר - מיקסר - בדרך כלל משתמשים בהם באוכל קר, לכן די בשטיפה וניקוי יסודי עם סבון וכד'. אם שימושו היה בחריף או חם - צריך הגעלה לכלי ולסכין במים רותחים. אם יש שם חריצים שאולי נותרו בהם דברי מאכל, יש לנקותם עם סבון עד שיהיה ברור שאינם ראויים למאכל כלב.
מדיח כלים - אם הרשתות שלמות ונקיות, הכשרה של מדיח היא בניקוי המסנן מכל חלקי החמץ והפעלה של המדיח בתוכנית ארוכה עם מקסימום חום.
מקרר - צריך שטיפה וניקוי במים וסבון. ואם יש מקום שיש בו חמץ ואי אפשר לנקותו, כגון בחריצים שבדלת או בין הגומי לדלת - ישפוך שם אקונומיקה או חומר אחר בכדי שייפסל החמץ ממאכל (רמ"א תנא סע' כז). ידיות המקרר צריכות ניקוי ועירוי מים חמים (רמ"א שם. מ"ב ס"ק קסא. כה"ח שם ס"ק שיד). תא ההקפאה - אם מניח בו לחם וכדו', יפשירו וינקנו היטב.
מיקרוגל - לכתחילה אין להכשירו כמו תנור. ובשעת דחק יש לבצע ארבע פעולות כדי להכשיר מיקרוגל: א] לנקותו היטב במטלית לחה. ב] להמתין 24 שעות ללא שימוש. ג] להרתיח בתוכו צלוחית מים עד שיתאדו מתוכה כל המים. ד] במשך הפסח יש לחמם בו מוצרים רק כשהם בקופסה סגורה.
פלטה חשמלית - הכשרתה על ידי ניקוי ועירוי רותחין מכלי ראשון (כאשר היא מנותקת מהחשמל). אחר כך יחמם את הפלטה לשעתיים ויכסה אותה בנייר כסף.
פלטה שמחממים עליה חמץ ישירות וכגון שמניחים עליה חלות מערב שבת, הרי היא כמו תנור שצריכה ליבון ואי אפשר להכשירה לפסח.
מיחם מים - מיחם מים חמים או דוד ששמים על פלטה - לנקות טוב עם מסיר אבנית שמא נפלו לתוך המיחם פירורי חמץ. על כן ימלא את המיחם במים, ירתיח וישפוך חלק מהמים דרך ברז המיחם. אם שמו על המכסה חמץ במשך השנה - יש לעטוף את המכסה בנייר כסף.
מנגל - אם נשתמש בחמץ (כגון עוף טחון שהרבה פעמים מכיל חמץ) לכתחילה עדיף חדש, ואם אין ברירה הכשרו כדרך שימושו, בגז או בגחלים להדליק עד החום הכי גבוה. ולראות שהרשת נקייה ומתלבנת.
קוביות בשיניים - יום לפני ערב פסח, בשעות הבוקר, לרחוץ היטב במברשת ומשחת שיניים את השיניים ואת הקוביות שעליהן. אחרי רחיצת השיניים לשטוף פעם אחת את הפה במים חמים שלהם הפה רגיל.
שיניים תותבות - ישטפם וינקם במתינות, יום לפני פסח (ולא בערב פסח), ויערה עליהם מים חמים מכלי שני אף על פי שאין היד סולדת בהם כדי שלא יתקלקלו.
מברשת שיניים - טוב לקנות חדשה, כיוון שבין הפינות מצטברים פירורי מזון. ואם אין אפשרות לקנות חדשה - אפשר לנקות היטב מפירורים ולהשתמש בה.
משחת שיניים ומי פה - יש לקנות כשרים לפסח.
