יום שני א אייר. פרק ה הלכות תעניות
הצומות הקבועים וזכר לחורבן
הצומות שכל ישראל מתענים בהן מפני הצרות שארעו בהם:
ג’ בתשרי -צום גדליה.
י’ בטבת – התחיל המצור על ירושלים.
י”ז בתמוז – יום שבו נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון, והובקעה ירושלים בחורבן שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את ספר התורה, והעמיד צלם בהיכל.
ט’ באב – יום שבו נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה בית תור שהיו בה אלפים ורבבות מישראל ונהרגו כולם וכן נהרג מלכם הגדול שדימו שהוא מלך המשיח, ובו חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל וסביביו.
י”ג באדר – זכר לתענית שנתענו בימי המן.
ארבעת הצומות הראשונים מפורשים בדברי קבלה (זכריה פרק ח’), והצום האחרון הוא מנהג ישראל. צום שחל בשבת דוחים או מקדימים כמבואר בפרק.
משנכנס אב – ממעטים בשמחה.
שבוע שחל בו תשעה באב – אסור להסתפר ולכבס וללבוש בגד מגוהץ, עד אחר התענית; וכן נהגו שלא לאכול בשר, ולהכנס למרחץ בשבוע זה עד אחר התענית.
תשעה באב – לילו כיומו; ואין אוכלים בשר ושותים יין בסעודה המפסקת הנאכלת אחר חצות, ואין אוכלים שני תבשילים.
איסורים נוספים – 5 האיסורים כמו ביום כיפור. אין לומדים תורה אלא קורא בספר איוב ובקינות (=איכה) ובדברים הרעים שבירמיה.
דברים הנוהגים כזכר לחורבן כל השנה: סיוד – אין מסיידים את כל הבית, אלא משאירים אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. אפר מקלה בראש חתנים – חתן מניח אפר מקלה בראשו במקום הנחת התפילין. ניגון בכלי שיר – אין מנגנים בכלי שיר, וכן אסור לשיר בפה במשתה היין. וכבר נהגו ישראל לומר דברי שיר והודאה על היין. קריעה – הרואה ערי יהודה בחורבנן, את ירושלים בחורבנה או את מקום המקדש – עומד וקורע בגדו בידו עד שמגלה את לבו.
