ח"י אלול הוא יום שמחה בחסידות. ביום זה נולדו רבי ישראל בעל שם טוב, המכונה הבעש"ט (מייסד החסידות) ורבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד). הבעש"ט נולד בח"י אלול בשנת נח"ת, ולאחר עשרים ושש שנה בח"י אלול תפ"ד - התגלה אליו אחיה השילוני והתחיל ללמוד איתו בחברותא. בח"י אלול תצ"ד - התגלה הבעש"ט והחל להאיר את אורו בעולם, ובח"י אלול תק"ה (ביום הולדת המ"ז של הבעש"ט) - נולד אדמו"ר הזקן. כבר לפני החסידות היה זה יום מיוחד - יום ההילולא של המהר"ל מפראג (שאדמו"ר הזקן היה דור שביעי לו ומצאציו).
אדמו"ר הרש"ב אמר[1]: "הבעל שם טוב הוא ראש המחנכים, וכבוד קדושת אדמו"ר הזקן הוא ראש המדריכים".
בשביל להבין את ההבדל בין עבודתו ופעולתו בעולם של הבעל שם טוב לעבודתו ופעולתו בעולם של אדמו"ר הזקן צריך להסביר את ההבדל בין מחנך (הבעש"ט) ובין מדריך (אדמו"ר הזקן).
שרש המילה מחנך הוא חנך. בתנ"ך משמעותה של חניכה היא התחלת עבודה או שימוש, למשל: כאשר כהן מתחיל לכהן הוא מקריב 'מנחת חינוך', וכאשר גומרים לבנות את בית המקדש ומתחילים להשתמש ולעבוד בו עושים 'חנוכת הבית'.
החינוך פועל שינוי קיצוני באדם ובחפץ הנחנכים. בשביל שבאמת יתחולל השינוי כראוי, צריך הרבה אור חיצוני מלמעלה שיפעל את השינוי. שינוי גדול קשה לעשות לבד, בלי אוירה שמעודדת ובלי שה' משפיע שפע חיצוני שמשנה את האדם / החפץ. יוצא שהחינוך הוא להשפיע הרבה אור חיצוני ולעשות הרבה אוירה, בשביל שהאדם ישתנה ויתחיל לעבוד.
לעומת זאת, שרש המילה מדריך הוא דרך. דרך היא מסלול מוגדר אשר ברורה בו הכיוון והמטרה. בתנ"ך יש עוד משמעות קרובה למילה דרך: רחל אינה רוצה לקום לפני אביה "כי דרך נשים לי", כלומר דרך היא גם מעשה שנעשה הרבה פעמים עד שהוא נהיה טבעי - דרך העולם לעשות כך.
הדרך היא בניית מסלול קבוע בעל כלים ברורים מה צריך לעשות. אם בחינוך דברנו על אור גדול שמגיע לאדם מלמעלה בתחילת עבודתו, פה אנו מדברים על כלים שמוטבעים בתוך האדם והוא עובד על פיהם כל הזמן.
כעת אפשר להבין את ההבדל בין הבעש"ט לאדמו"ר הזקן. הבעש"ט ייסד את שיטת החסידות, וכמו שאמרנו כאשר משנים ומתחילים לעבוד בעבודה חדשה צריך חנוך עם הרבה הארה חיצונית, זוהי עבודתו של הבעש"ט: הרבה סיפורים של מופתים שמסבירים לך 'יש פה משהו שונה שלא הכרת עד עכשיו', הרבה התחזקויות שמסבירות לך 'אפשר להגיע למקום שונה בתכלית ממה שאתה מכיר', הרבה שמחה ודיבוק חברים שעוזרים אחד לשני להיות מוארים והרבה אמונה בצדיק שישנה אותי ויאיר אותי.
אדמו"ר הזקן לקח את מה שהבעש"ט חידש ולימד, ובנה תורה שלמה שמסבירה בהמון שלבים מה היחס כלפי ה', מה הדרך לאהוב אותו, שלכל אחד יהיה את הכלים להיות בעצמו קשור לה' ומואר מהאלוקות. אדמו"ר הזקן הדריך את החסידים לקחת את האור שהבעש"ט הביא לעולם ולהכניס אותו לתוך כלים ברורים. שהאורות לא יגיעו ממקור חיצוני אלא יהיו טבועים בתוך עבודתם של החסידים. לכן אדמו"ר הזקן היה אומר תורות ארוכות שמוליכות את האדם יד ביד דרך כל השלבים עד שמגיעים ליעד, בשונה מהבעש"ט שהיה אומר ווארטים קצרים בהם העלה את תלמידיו ישר למקום הגבוה.
גם היום מי שיסתכל על החסידות, יוכל לזהות שבכל החסידויות יש הרבה אורות, ובחב"ד שמים דגש דווקא על הכלים.
אמרנו שהבעל שם טוב התחיל את החסידות ולכן הוא היה מחנך ואדמו"ר הזקן המשיך אותו ולכן היה מדריך. אם כך, אפשר לומר שזהו סדר העבודה שמומלץ לכל אחד: בתחילת דרכו לקבל הרבה הארות חיצוניות, לשמוח הרבה גם בלי תוכן פנימי ולבקש הרבה ברכות והוראות מצדיקים, ולאחר מכן בהמשך דרכו להתחיל להתבונן באריכות על ה' ולפתח בעצמו קשר עם ה'. וכך להיות מואר באור פנימי.
אך ח"י אלול מלמד אותנו שאף על פי שהבעש"ט היה חי 47 שנה לפני אדמו"ר הזקן הם נולדו באותו יום. ולכן אפשר לומר שכל יום וכל הזמן צריך לעבוד גם כמו הבעל שם טוב וגם כמו אדמו"ר הזקן. גם לקבל הרבה הארות מצדיקים באופן חיצוני וגם לעבוד לאט ויציב על אור פנימי.
שנזכה לשדך בין כל הדרכים בעבודת ה'. ח"י אלול שמח.
חזק וברוך! 1 י"ח אלול תשע"ו 20:20 עומר