שמות החודשים בלוח העברי הגיעו דווקא מבבל. ובכל זאת יש בהם משמעות עמוקה, כאילו עברו גִּיוּר כהלכה.
המפתיע ביותר הוא תמוז, שבמקור הוא שם של עבודה זרה! יחזקאל הנביא רואה את "הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז", אליל שהיו עובדים אותו בכך שהיו בוכים על גורלו המר... גם היום יש בתרבות העולם נטייה להעריץ את הבכי והדמעות, סרטים סוחטי דמעות ושירי דיכאון. שימו לב שהאלילים נקראים גם עֲצַבִּים, מלשון עצבות.
העצבות ככלל היא שלילית. "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" ואל תחפשו איך להיות עצובים ובוכים! ובכל זאת, אם גיירנו את חודש תמוז פירוש הדבר שיש משהו טוב גם בבכי. יחד עם השמחה על כל הטוב שיש לנו – הנה אנחנו חיים ונושמים, אנחנו יהודים ויש לנו תורה – יש מקום לבכות על הדברים הלא טובים, על הריחוק שלנו מהקב"ה, על היצר הרע בתוכנו שמושך אותנו למקומות לא טובים. בספר הזוהר יש משפט נפלא: "בכיה תקועה בלבי מצד זה ושמחה תקועה בלבי מצד זה", בוכה ושמח ביחד.
לפי הקבלה, הקב"ה ברא את הזמן החודשי בעזרת אות מיוחדת, וחודש תמוז נברא באות ח. לפי האר"י הקדוש, ה-ח בכתיבת סת"ם איננה סימטרית אלא מורכבת מ-ו בימין, ז בשמאל, ולמעלה מעין גג מחבר. האות ו מבטאת תנועה מלמעלה למטה, בלשון המקובלים "אור ישר" – מה שה' מאיר לעולם הנברא. האות ז מבטאת תנועה הפוכה, מלמטה למעלה, "אור חוזר" השואף להסתלק מהעולם אל המקור האלוקי.
אם היה רק אור ישר (ו), הוא היה 'חונק' אותנו, כמו הורים שלא נותנים לילד שלהם מרחב. ואם האור היה מסתלק לגמרי (ז), היינו מתים ואבודים. החיבור של שתי התנועות יחד הוא תנועה תמידית של אור 'מרחף', "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף", בשיא העדינות, נוגע-ואינו-נוגע. זהו הסוד של החיים – המלה הכי חשובה באות ח.
החוש השייך לחודש תמוז הוא ראיה. בתחילת החודש, שלח משה רבינו את המרגלים לראות את ארץ ישראל ולתור אותה. אבל הסיפור הסתיים לא טוב: חבורת "מרגלים תורס" חזרה בתשעה באב וכל בני ישראל בכו (בכי שלילי, כמו פולחן התמוז). מזכיר גם את חטא העגל שאירע בחודש תמוז, שבו העדיפו עגל נוצץ במקום משהו שמסתתר מאחורי העננים. הראיה היא חוש מסוכן, האדם רואה הכל בלי חשבון ובלי סינון, כל הגירויים צצים מול העינים ומפתים לחמוד מה שלא שייך ולא טוב, במיוחד בעידן הסלולרי שמאפשר לגלוש בקלילות עד התהום... בקיצור, חייבים להגביל את הראיה: "וְלֹא תָתוּרוּ [גם באתרי אינטרנט] אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם".
כדי לתקן את הראיה, נפנה לשבט שמוביל את חודש תמוז, הוא שבט ראובן שנקרא על שם הראיה: ראו בן בכור. מצד אחד, ראובן נכשל בפזיזות, "פַּחַז כַּמַּיִם". זו הבעיה של חוש הראיה הפועל במהירות האור. אבל מצד שני, הוא יכול להיות הכי זריז לטובה, כמו שהוא נולד הראשון במשפחה. ובנוגע לחוש הראיה: אל תראה את הממד החיצוני ותתפתה אליו. הבט פנימה, וראה איך בכל דבר בעולם נמצא האור של הקב"ה.
מתוך עלון 'התחדשות'. מעובד מתוך דברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א
