ג' תמוז הוא היום המתאים להתבונן בדמותו של הרבי מליובאוויטש ולאמץ אותו כמקור השראה בחיינו. הרבי הוא מנהיג יוצא דופן, אשר כמה מהחידושים החשובים ביותר בעולם היהודי רשומים על שמו. בשנים שלאחר השואה האיומה, היכן שאחרים ראו קרקע שוממה, ראה הרבי הזדמנות אדירה. בשעה שמנהיגי קהילות התמסרו לשיקום ההריסות ובניין מחודש של קהילותיהם, הפנה הרבי את מרצו לשיקום עם ישראל כולו. זו הייתה ה"קהילה" שלו, והגלובוס היה ה"חצר" שלו. לכן השאלה "מה המשמעות של ג' תמוז עבורנו?" נוגעת לא רק לחב"דניקים, אלא גם למי שאינם מגדירים עצמם כאלה.
כדי להבין מה רצה הרבי ומה דחף אותו, עלינו להכיר את עולמו הפנימי. בתחנות שלהלן ננסה להתחקות אחר הנקודות העיקריות שהניעו את הרבי, ומתוך כך לנסות ללמוד מה מוטל עלינו. אין מדובר על לימוד עיוני גרידא; מטרתנו היא "להידבק" בלהט של הרבי, ולהתמלא בחשק ובחיות שיאפשרו לנו להמשיך את מפעלו הגדול.
הרבי לימד שכל יהודי הוא שליח. אסור לו להסתפק בתיקון ענייניו הרוחניים האישיים, והוא מוכרח לשמש מגדלור רוחני לסובבים אותו. זוהי תביעה קשה מאוד, ומשמעה שהאדם לעולם איננו רשאי לנוח על זרי הדפנה. וזוהי תביעה מעצימה מאוד, מפני שכוחו של השליח יונק מהמשלח, ואיננו מוגבל למשאבים החומריים והנפשיים הגלויים לעין.
במסגרת מפעל השליחות, יזם הרבי את ה"מבצעים" המפורסמים: מבצע תפילין, מבצע נרות שבת, מבצע חינוך יהודי, ועוד. פסגת ה"מבצעים" היא "מבצע משיח". בתחנה הרביעית ננסה למנות חמישה כיוונים כלליים של פעילות "משיחית" – כזו שחורגת מהתבנית הרגילה של חיים דתיים, ומעזה לצפות ליותר מעם-ישראל, מהתורה ומכלל יושבי תבל. הרבי לקח על עצמו את המשימה הגדולה מכולן – להביא לימות המשיח. האם נסכים להצטרף אליו?
נדמה שאי-אפשר לצייר את העולם היהודי של היום ללא דמותו של הרבי מליובאוויטש. הרבי ניצל ברגע האחרון מאירופה הבוערת, הצטרף לחמיו רבי יוסף-יצחק מליובאוויטש והתיישב בארצות-הברית. בנקודת זמן זו רוב אדמו"רי ורבני התקופה התמסרו לבניית הקהילות מחדש ולביצור חומותיה. גם הרבי הריי"צ וחתנו הרבי החלו לשקם את חסידות חב"ד, אך למען מטרה גדולה ושאפתנית הרבה יותר. את השבר הנורא הם זיהו כהזדמנות לקחת את היהדות כמה צעדים קדימה, ואת חסידי חב"ד הפכו לחיילים במבצע שיקום העולם היהודי.
הרבי לקח אחריות על גורל העם היהודי והעולם כולו. אסור לשבת בחיבוק ידיים, ואף לא בדאגה לקהילה או מגזר מסוים בלבד. העולם צריך לבוא אל תיקונו ועל כל אחד ואחת מוטלת המשימה. חייל בצבא, מורה בבית הספר, חבר כנסת ופקידה בבנק – כל אחד הוא שליח ההשגחה העליונה ועליו להאיר במקומו את אור התורה והמצוות. הרבי יצא במיזמים מהפכניים ולא מוכרים עד אז בעולם היהודי – 'מבצעים' להפצת היהדות. היהדות המוכרת שינתה פניה ועברה ממגננה למתקפה. תפילין, מזוזה, טהרת המשפחה, כשרות, שופר, סוכה ולולב הם רק חלק מה'מבצעים' המיוחדים הללו.
בשנים האחרונות פתח הרבי גם ב'מבצע משיח' - מכריז 'היכונו לביאת המשיח', מדגיש שוב ושוב שמשימת הדור שלנו היא 'קבלת פני משיח צדקנו'.
רבים מה'מבצעים' הפכו לנחלת הכלל. הנחת תפילין או חלוקת נרות שבת הן מחזה נפוץ במגזרים רבים וגם מושג ה'שליחות' התרחב גם לכאלו שאינם 'חב"דניקים' מובהקים.
חוקרים והוגים רבים ניסו לעמוד על סודו של הרבי ולהתחקות אחר פעילותו רחבת ההיקף, אך רובם נטו להתמקד בתוצאה – ב'מבצעים', בבתי חב"ד ברחבי העולם ובהשפעתו הרחבה. אך כדי להכיר את הרבי אי אפשר להתעלם מעולמו הפנימי והפחות-מוכר.
עולמו של הרבי מלא וגדוש. אינספור הנהגות מעשיות המקיפות את כל סדר היום, אהבת ישראל אין-סופית, שהתבטאה ביחס אישי לכל אחד, ומעל הכל תורתו העמוקה. יבול עצום של מאמרי חסידות עמוקים, יסודיים ושיטתיים. שיחות והתוועדויות שבהן סלל דרך חדשה בהסתכלות על כל חלקי התורה ופרש השקפה מפורטות על הסוגיות האקטואליות, וגם 'אגרות הקודש' שלו – עשרות אלפי מכתבים ששלח ובהם מבט תורני, השקפתי והנהגתי, על מגוון בלתי-נתפס של סוגיות בחיי הכלל והפרט.
היכולת של הרבי לצאת למבצעים ולשנות את הרחוב היהודי נבעה מהחיבור העמוק שלו אל התורה ואל נותן התורה. העמידה הישירה והכנה מול ה', האמון העמוק בכך שהתורה היא תורת אמת ותורת חיים, הולידו אצל הרבי דחף חזק להפיכת העולם למקום שבו יוכל ה' לשכון.
לסיכום: הרבי שינה את פני העולם היהודי, שלח שגרירים לכל מקום והשפעתו חצתה גבולות. הכל נבע מעולמו הפנימי –- חיבור עמוק אל ה' ואמון בלתי מסוייג בתורה ובעם ישראל.
הרבי פעל כמנוע עוצמתי המניע את כל מי שסביבו להתקדם, לעלות עוד שלב ולממש עוד כישרון. הוא לא עצר לרגע ודאג להפיק את המֵרב מכל בן-אדם שבא אתו בקשר.
בעצם, הרבי האמין שהטוב תמיד יגבר על הרע, העולם צועד אל תיקונו ולכל אחד ואחת תפקיד חשוב בתהליך. גם מי שהכי רחוק – יכול להתקרב, ולו בצעד קטן; גם מי שהכי גבוה ומוצלח – יכול וצריך להתקדם תמיד. רב חשוב, איש עסקים, ילד בכיתה א' או עקרת בית – כולם יכולים וצריכים לממש את התפקיד שעבורו נשלחו לכאן. שגור בפי הרבי מאמר חז"ל שנפסק להלכה ברמב"ם – "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב... עשה מצווה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" – כל אחד צריך להרגיש שהמעשה הבא שלו יכריע את הכף. הרבי האמין בפוטנציאל של כל אחד ואמונה זו גרמה לו לדחוף עוד ועוד, לתבוע מכולם להוסיף טוב ולעולם לא להיות שבע רצון ולהסתפק בקיים.
ברוחניות, לימד הרבי, ההסתפקות במועט היא המידה הגרועה ביותר. הרבי אמר על עצמו פעם: "אני תמיד שמח, אבל אף פעם לא מרוצה". אל לנו להסתפק ולהיות שבעי רצון ממה שעשינו היום. גם אם היום היה יותר טוב מאתמול, על המחר להיראות אחרת לגמרי. גם אם הצלחת לרשום מאה ילדים לחינוך כשר, אל תשכח שיש בעיר עוד אלפי ילדים שטרם זכו לכך. הכל חלק מהדחף לתיקון-עולם.
לסיכום: הרבי, המאמין בפוטנציאל הקיים בכל אחד ואחת, משמש כמנוע רב-עוצמה שדוחף את כולם להתקדם, להשתנות, להאיר את הסביבה ואף פעם לא לעצור.
הרבי דחף את כל העולם קדימה, והחיבור לדמותו בהחלט מעורר חשק להצטרף אליו, אך הרבי איננו מסתפק בכך.
בכ"ח בניסן תשנ"א מסר הרבי שיחה שאותה כינה בעצמו 'השיחה הידועה'. הרבי הביע את צערו העמוק על כך שלמרות כל הנעשה משיח לא בא, ואמר בכאב שהחסידים לא באמת רוצים שמשיח יבוא, עד כדי כך שאפילו את הזעקות 'עד מתי?!' הם זועקים כי הרבי ציווה. בהמשך השיחה אמר הרבי שהוא עשה את שלו, ומכאן והלאה "הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם... להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!".
כדי להתעורר בדחף משיחי של גאולה עלינו להתחבר לרבי – להפנים את עולמו הפנימי, ללמוד את תורתו ולהצטרף לפעולותיו. אך החיבור העמוק ביותר אליו אינו רק להצטרף אליו, אלא לקחת אחריות על מה שהיה בדם לבו – 'מבצע משיח'. בשיחה בכ"ח ניסן הרבי כמו הודיע על 'פינוי הזירה' לטובת שחקנים נוספים – אנחנו. כעת, על כל אחד ואחת מאִתנו לא לסמוך על הרבי אלא 'להגדיל ראש' ולהביא בעצמנו את המשיח.
לסיכום: בשיחה מפורסמת הטיל הרבי פצצה – אני עשיתי את שלי, עכשיו האחריות עוברת אליכם. על כל אחד לחשוב כיצד להביא את המשיח והגאולה ולעשות ככל יכולתו לשם כך.
חזונו של הרבי היה משיחי, כזה הרואה בתיקון כל פרט חלק מתמונה כוללת של עתיד טוב ומתוקן הרבה יותר. כשהרבי אומר שהוא מוסר את המשימה הזו אלינו, לְמה הוא מתכוון? האם יש כיוונים מעשיים מיוחדים שאותם דחף הרבי ככאלו שבפועל, 'על השולחן', מביאים את המשיח?
כשמתבוננים בסוגיות שעניינו את הרבי, אפשר למצוא חמישה כיוונים כלליים של פעילות 'משיחית':
אחד הדברים שבהם עסק הרבי ללא הרף היה השמירה על שלמות העם והארץ. הוא דיבר עם מנהיגים, שלח שליחים ומכתבים והזהיר שוב ושוב שאסור למסור שום חלק מארץ ישראל לאויבים. הוא הפציר בראשי הצבא ובמקבלי ההחלטות להיות תקיפים אל מול האויב הערבי ולהתאזר באמונה ובביטחון בצדקת הדרך. גם בסוגיית הזהות היהודית הרבי היה שקוע כולו. מדם לבו הוא דיבר, ארגן מאבקים ומחה על הניסיונות לטשטש את ההגדרה הברורה 'מיהו יהודי'.
הצלת העם והארץ נוגעת במיוחד למשיח. איננו 'רק' עושים מעשים מאירים אלא מתעסקים ומתעמתים עם המציאות עצמה. 'מבצע תפילין' לא פותח מהדורות, אבל המאבק על זהות העם ושלמות הארץ כן... ביאת המשיח תלויה בתיקון המציאות עצמה והפיכתה לטובה יותר.
הרבי הרבה לעודד 'קבלת החלטות טובות' והתחזקות אישית. יהודי מאמין צריך להיות גאה באמונתו, להדר במצוות ולא להתבייש בכך. למרות המבצעים והיציאה למציאות, אסור שיטושטש הקשר עם ה'. הרבי הרבה לעמוד על המשמר ולהעמיק כל הזמן את הקשר של יהודי לאלוקיו. כמה שחשובים הקירוב והארת הפנים, חשובה לא פחות העמידה בתוקף על כך שאסור לשנות דבר, אפילו דקדוק קל של הנהגה חסידית.
כמו שביאת המשיח תלויה במעשה נוסף של כל אחד, היא תלויה גם בקבוצה שתנהג בצורה מושלמת ותשמש דוגמא ומופת לחיים יהודיים. כך אמר הרבי שכאשר תצטבר 'מסה קריטית' של 'ניצוצות משיח', יהודים שיעבדו את ה' כמו שצריך, יגיע המשיח. שדה הפעולה הזה הוא עם מגמה פנימה, בניית 'גרעין קשה' של ציבור יראי ה'.
הצלת העם והארץ היא פעולה 'מלחמתית', עימות והתנצחות במטרה לנצח. ההתחזקות של שומרי התורה היא התכנסות למעגל של 'אנשי שלומנו'. אבל לרבים מאיתנו משהו עדיין חסר. מי שדחף משיחי מתעורר בתוכו אינו מסתפק בחוג הצר של קהילתו אלא דואג למצב כלל העם. הפעולה המשיחית הבאה היא פנייה אל כל חלקי העם והתעוררות לתשובה מאהבה. כדי שהגאולה תבוא על כולנו לעשות תשובה, לשוב באהבה אל אבינו שבשמים.
אחת הבעיות הקשות של העם היהודי היא מכת ההתבוללות. רק התעוררות של היהודים הרחוקים עצמם להתקרב תמנע את הבעיה. לשם כך עלינו לאהוב את כל היהודים ללא תנאי. כך גם הרחוקים ביותר יחושו שהם חשובים ורצויים, הנקודה הפנימית תתעורר והם ישובו בתשובה מאהבה.
שלושת שדות הפעולה עד כה הם תגובה למציאות – יש בעיות וצריך לצאת ולפעול. אבל משיח הוא מציאות חדשה לגמרי, תיקון לעולם גם כאשר המציאות מתנהלת על מי מנוחות. לכן, כשרוצים להגיע לימות המשיח צריך להביא אור חדש לעולם, אותו לא הכרנו עד כה.
העולם היהודי בנוי על התורה שניתנה בהר סיני. אבל המשיח יגלה 'תורה חדשה', מופלאה בהרבה מהתורה המוכרת לנו, כדברי חז"ל: "תורה של עולם הזה הבל היא בפני תורתו של משיח". צדיקים אמרו שתורת הבעל שם טוב היא 'טעימה מתורת משיח'. התורה החדשה מחיה את מה ש'התיישן' בנפש, מעוררת את הנשמה, נותנת לה טעם ותקווה ומחברת אותה אל המציאות העתידית – ימות המשיח.
אי אפשר לדבר על הבאת המשיח בלי לדבר על כלל האנושות. "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". בחזון המשיחי, על עם ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" עבור כל העולם. בעומק, שנאת הגוים את עם ישראל נובעת מכך שהוא אינו ממלא את תפקידו, להיות "לאור גוים".
במסגרת תיקון העולם עלינו להשקיע את כל מרצנו כדי לספר לאנושות כולה על בורא העולם ועל התכלית. הגוים מוכנים לכך, הרבי חידש ש״עֵשָׂו״ כבר מוכן לגאולה ועלינו רק לפנות אליו, והורה ללמד את הגוים את שבע המצוות המיוחדות לבני נח. מעבר לכך, עלינו להכיר להם את אור התורה, ללמד אותם על האמונה בה' ולהציע, למי שראוי מתוכם, להצטרף לעם היהודי.
לסיכום: כדי להביא גאולה לישראל ועולם כולו יש לפעול בחמשה כיוונים עיקריים: הצלת העם והארץ, התחזקות רוחנית פנימית, אהבת ישראל ותשובה אל ה', לימוד והפצת 'תורה חדשה' – תורת החסידות, פניה אל כלל האנושות להכיר את בורא העולם ולעבדו שכם אחד.
מעובד מדברי הרב יצחק גינזבורג ע"י הרב שריה ניצן. פורסם לראשונה בעלון אביטה-נפלאות
