י"ט בכסלו הוא 'יום טוב' כפול בחסידות. ראשית, זהו יום פטירתו של הרב המגיד ממעזריטש (קרי: מֶזריץ'), רבי דוב בֶּער, ממשיכו של רבי ישראל הבעל שם טוב, שמבית המדרש שלו יצאו רוב גדולי החסידות והפיצו אותה בישראל. יום פטירת הצדיק מכונה הילולא, שפירושה חתונה, כיון שהנשמה של איש-מעלה כזה עולה בשמחה לשמים ובו זמנית השפעתו בעולם הזה רק גדלה והולכת!
לפני פטירת הרב המגיד, בי"ט כסלו תקל"ג, הוא פנה לתלמידו החביב, רבי שניאור זלמן מליאדי ואמר לו "היום הוא היום טוב שלנו". בהמשך, הפך רבי שניאור זלמן למורה ומנהיג לאלפי חסידים, הוא חיבר 'שולחן ערוך' בהלכה ואת ספר התניא כספר יסוד בעבודת ה' בדרך החסידות. רבי שניאור זלמן יסד את חסידות חב"ד (ראשי תבות חכמה בינה דעת) שהעמידה שלשלת זהב של דמויות מופת, 'נשיאי החסידות', והגיעה לשיאה ברבי מליובאוויטש שזכינו לראות בדורנו. כראש השושלת, רבי שניאור זלמן מכונה "אדמו"ר הזקן", ובעולם התורני בכלל הוא מכונה בתואר הכבוד "הרב" (כך אפשר למצוא בספרות התורנית משפט כמו "הרב בשולחן ערוך כתב" מבלי לפרט מיהו הרב. נמצא ששושלת חב"ד מתחילה ב'הרב' ומסתיימת ב'הרבי'...).
בשנת תקנ"ט, נאסר אדמו"ר הזקן בידי השלטונות ברוסיה, בעקבות עלילה שהוא מורד במלכות. המאסר נתפס לא רק כצרה פיזית (מורד במלכות נידון למוות!), אלא כשיקוף של מאבק רוחני, קטרוג על דרכו של אדמו"ר הזקן לגלות את סודות התורה ברבים ולתת להם 'לבוש' בדרך השכל והעבודה הפנימית.
לאחר חמשים ושלשה ימים במאסר, שוחרר אדמו"ר הזקן. היה זה בי"ט כסלו תקנ"ט, 26 שנים בדיוק לאחר דברי רבו על "היום טוב שלנו". מאז, זהו יום חג, 'חג הגאולה', הודיה לה' על שהרב הגדול יצא לחופשי והמשיך להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת. עם השנים, אור תורתו של אדמו"ר הזקן מתפשט עוד ועוד, וכל יהודי באשר הוא יכול לחוש שהחגיגה הזו נוגעת לו.
באגרת שכתב הבעל שם טוב, הוא מספר כיצד ראה בחזיון שמימי ('עליית נשמה') את המשיח, ולשאלתו "מתי יבוא אדוני (אימתי קאתי מר)"? השיב המשיח "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". בכל י"ט כסלו אנו מגיעים לעוד מעגל של 'חוצה' ומתקרבים יותר ויותר לביאת המשיח.
פרט מעניין נוסף לחג הגאולה: לאחר שאדמו"ר הזקן יצא מבית הסוהר בי"ט כסלו, הוא נקלע לביתו של יהודי המתנגד לדרך החסידות. גם שם הרגיש אדמו"ר הזקן מעין מאסר. אדרבה, העובדה שאחיו היהודי נוהג כלפיו בניכור וזלזול מצערת אף יותר מהמאסר בידי הרוסים, ומצביעה על 'גלות פנימית' בה אנחנו, היהודים, שמים את עצמנו במיצר. בסופו של דבר, לאחר כמה שעות יצא אדמו"ר הזקן לביתו ופגש בחסידים הרבים ששמחתם הרקיעה שחקים. הדבר היה כבר בלילה, השייך ל-כ' בכסלו, ולכן נחשב גם תאריך זה כהמשך 'חג הגאולה'.
נחזור כעת להתבונן בשלש הדמויות, הבעל שם טוב, הרב המגיד ואדמו"ר הזקן. הקשר ביניהם לא מסתיים בכך שהרב מעביר ידע לתלמידו. מדובר בקשר פנימי ועמוק שקשה למצוא דוגמתו, דבקות והתקשרות של הנשמות, כאשר הרב והתלמיד נחשבים כאב ובנו ממש. אכן, אדמו"ר הזקן היה מכנה את הבעל שם טוב "סבא" ואמר שההתקשרות שלו לסבא הרוחני גדולה באין-ערוך מאשר לסבא גשמי.
אפשר לראות בשלש הדמויות הללו את "שלשת אבות החסידות", במקביל לשלשת האבות של עם ישראל, אברהם יצחק ויעקב. המשנה אומרת "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" – שלשה עמודים אלו חורזים את שלשת האבות הגדולים ואת ממשיכיהם בחסידות:
אברהם אבינו הצטיין במידת האהבה והחסד, כלשון הפסוקים "חסד לאברהם", "אברהם אוהבי". הוא פעל בדרך של השפעה ונתינה, כשהוא מסתובב בכל מקום, מגיע לבריות ומלמד אותם על האור הטוב של האמונה בה' וההליכה בדרכיו. גם הבעל שם טוב היה עוסק בגמילות חסדים, מסתובב בערים ובכפרים, עוזר ליהודים ומפיץ את האור של אהבת ה' ואהבת ישראל. דרכו-תורתו של הבעש"ט ספוגה כולה באהבה וחסד, ולא לחנם היא נקראת 'חסידוּת'.
יצחק אבינו הוא איש היראה (כלשון הפסוק "פחד יצחק"). הוא יושב במקומו, מעמיק וחופר בארות, וכמו המים הנובעים מעמקי הבאר כך נשמתו משתוקקת אל הבורא. אברהם עסק בהשפעה מלמעלה למטה, ואילו יצחק נתון בתנועה פנימית של עליה (מאז שהוא עלה על המזבח, ולא נאמר בתורה שירד משם!). יצחק הוא 'עמוד העבודה', "עבודה שבלב זוהי תפלה", שלהבת הנשמה העולה מעלה ו'נשאבת' למקורה. גם הרב המגיד יושב בביתו ועוסק בעליה, מגיע לגבהים של הפשטה וזיקוק, עבודה השואפת למעלה.
יעקב אבינו נקרא 'עמוד התורה'. התורה היא האמצע האמתי הכולל הכל, האמת האלוקית היורדת עד לפרטי הפרטים של ההלכה למעשה, "תתן אמת ליעקב". גם אדמו"ר הזקן הוא עמוד התורה: הוא אחד מגדולי הפוסקים בהלכה, ובחלק הנסתר של התורה הוא הופך את 'התורות' הקצרות המבריקות של הבעש"ט והרב המגיד (הסבא והאבא) לתורה שלמה, בנויה וערוכה, תורה שבכתב (בספר התניא) ותורה שבעל פה (בדרושי החסידות). כשהוא מתיך למקשה אחת את תורת הקבלה של האר"י הקדוש עם הדרך שסללו הבעש"ט והרב המגיד.
כמובן, אין 'הפרדת רשויות' בין שלשת העמודים. העולם כולו, וכל אחד מאתנו, צריך את שלשתם גם יחד. אכן, כל אחת משש הדמויות שהוזכרו כוללת בקרבה את שלשת העמודים, אלא שאצל כל אחד הם מופיעים בגוון ובנוסח המיוחד שלו. כך למשל, אדמו"ר הזקן עוסק רבות ב'עמוד העבודה', והרבה מאד מדרושי החסידות שלו עוסקים בעבודת התפילה. באותה מידה, הוא מעלה על נס (בספר התניא) את המצוות המעשיות ובראשן מצוות הצדקה, עמוד גמילות החסדים. כך אדמו"ר הזקן כולל את התפלה ואת החסד בתוך התורה!
מסופר שבתחילת הדרך התלבט אדמו"ר הזקן להיכן יפנה. האם ילך ללמוד תורה מפי הגאון מווילנא או ילך למעזריטש אל הרב המגיד, שם ילמד איך מתפללים ועובדים את ה'. לבסוף הכריע: "ללמוד תורה אני קצת יודע אבל להתפלל כראוי אינני יודע", והלך למעזריטש. זהו תורף העניין: לרב המגיד הולכים כדי לרכוש את 'עמוד העבודה', ואילו אדמו"ר הזקן עצמו הוא כבר 'עמוד התורה'.
הרגע המכריע ביחסי יצחק ויעקב אבותינו הוא כאשר יעקב מגיע לקבל את הברכה מיצחק, כשהוא לבוש בבגדי עשו. יצחק, שעיניו כהו, ממשש את יעקב ואומר לבסוף "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", ואז מברך אותו.
מהו "קול יעקב"? לפי הפשט הכוונה לסגנון הדיבור, המשדר הרבה כבוד, עדינות וענוה. אך מעבר לכך, קולו של יעקב הוא קול התורה וקול התפלה. כך הכוח המיוחד של עם ישראל הוא בפיו, וכאשר "הקול קול יעקב" בבית הכנסת (בתפילה) ובבית המדרש (בתורה) אז ניתן להתגבר על ידיו של עשו הרוצות להרע לנו.
כעת נשים לב: הכתיב המדויק בספר התורה הוא "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", בפעם הראשונה "קֹל" בכתיב חסר ובפעם השניה "קול" בכתיב מלא. מוסבר שזהו ההבדל בין קול התורה וקול התפלה. בתפלה יש לנו "קֹל" חסר, שהרי תפלה באה מתוך תחושת חסר ונזקקות, תחנונים כעני העומד בפתח, וכך קול התפלה עולה מלמטה למעלה ובוקע רקיעים. אך התורה היא "קול" מלא, כיון שהאות ו מורה על השפעה היורדת מלמעלה למטה, כמו התורה היורדת מן השמים אל הארץ.
ראינו שהתפלה מייחדת את יצחק, 'עמוד העבודה', והתורה מייחדת את יעקב, 'עמוד התורה'. אם כן, בדברי יצחק "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" יש לראות תהליך: תחילה הוא מזהה את קול התפלה של יעקב בנו, "קל" חסר, כלומר כיצד יעקב נכלל בתוך יצחק אביו ומזדהה עם מדתו. אחר כך, יצחק מזהה את קול התורה, "קול" מלא, הקול האישי-העצמי של יעקב עצמו.
ובחזרה ל'אבות החסידות'. במפגש האחרון בין הרב המגיד לאדמו"ר הזקן קובע הרב את הקשר הפנימי ביניהם כשהוא מכריז על "היום טוב שלנו". הקשר הזה מפוענח לאחר 26 שנה (כגימטריא של שם הוי'), בגאולת אדמו"ר הזקן ממאסר בי"ט בכסלו, אך הגאולה הזו נמשכת ליום נוסף. כעת נשלים את הפאזל: י"ט כסלו, המשותף לרב המגיד ואדמו"ר הזקן, מבטא את 'עמוד העבודה' – העמוד המיוחד של הרב המגיד, כאשר אדמו"ר הזקן נכלל בתוכו ומשתתף עמו יחד. בדיוק כמו בפסוק "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" – "הַקֹּל" הראשון, החסר, המבטא את קול התפלה. אחר כך, ב-כ' בכסלו, מתבטא הקול היחודי של אדמו"ר הזקן עצמו, קול התורה, שדווקא בכוחו הוא יכול להתגבר על המתנגדים מבית, בתוך היהדות. זהו "קוֹל יַעֲקֹב", קול מלא, קול התורה של יעקב.
והנה קינוח מתוק: נחשב את ערך הגימטריא של יט כסלו ונקבל 135. ממילא, הגימטריא של כ כסלו היא 136. זו בדיוק הנוסחה בפסוק "הקל קול יעקב": הקֹל = 135 = יט כסלו. קול = 136 = כ כסלו. הוא אשר אמרנו: י"ט כסלו הוא קול התפלה, "הקל", ו-כ' כסלו הוא קול התורה, "קול יעקב".
מעובד בידי הרב יוסי פלאי מתוך התוועדות י"ט כסלו תשס"ט עם הרב יצחק גינזבורג
התוועדות י"ט כסלו עם הרב יצחק גינזבורג לרגל ראש השנה לחסידות - חג הגאולה של רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל התניא, תיערך הערב בליווי מוזיקלי עם חיליק פרנק, אחיה אשר הכהן ושלמה כ"ץ.
ההתוועדות החגיגית תתקיים אי"ה בשעה 20:30, בבית זלטה, כפר חב"ד ב'.
