אתמול למדנו על ההבדל בין דיבור שהוא חיצוניות החיות, לבין נפיחה שהיא פנימיות החיות.
את ההבדל הזה ניתן לראות בין כל הנבראים, מהדומם עד למלאכים, לבין הנשמה.
כל הנבראים נבראו ומקבלים את חיותם גם עכשיו על ידי חיות מצומצמת שה' משפיע כדוגמת דיבור, כמו שכתוב "בעשרה מאמרות נברא העולם".
לעומת זאת את הנשמה ה' נפח לתוך הגוף (שנברא בדיבור) - "ויפח באפיו נשמת חיים", בזה ה' הכניס את כל החיות הפנימית שלו לתוך האדם. בשביל שהחיות הפנימית הזו תוכל להתלבש בתוך הגוף הגשמי, ה' הלביש את החיות הזו בתוך ה'מאמר' (שכאמור זו חיות מצומצמת) "נעשה אדם", אך בכל זאת ברור שעדיין החיות הזו הרבה יותר נעלית מהחיות של כל שאר הנבראים.
בגלל הבדל זה המלאכים נקראים בשם אלקים - "הודו לאלקי האלקים", כי שם אלקים הוא שם של מידת הגבורה, של הסתרה ושל צמצום החיות, וגם המלאכים מקבלים את חיותם בצורה מצומצמת ככל הנבראים.
לעומת זאת, על היהודים כתוב "כי חלק הוי' עמו" כיוון שהיהודים מקבלים את החיות הפנימית של שם הוי' - שם העצם.
מחר בעזרת ה' נסביר איפה רואים שיש ביהודי את שם הוי'.