היום מתחילים את אגרת י"ז – 'נודע דבאתערותא דלתתא'.
ידוע (וכפי שהיה כתוב בהרבה מהאגרות הקודמות) שכאשר יהודי נותן צדקה, הוא מעורר את ה' גם לתת צדקה ולהשפיע אור לעולם התחתון.
באור שה' משפיע יש שני חלקים: פירות – שניתנים בעולם הזה, וקרן – השמורה לעולם הבא.
הפירות, הם הארה מה' המתלבשת בתוך העולמות, ההארה מגיעה ממקום מאוד גבוה, ממקור הרחמים, ובשביל להתלבש בתוך העולם הזה ולהחיות אותו, היא מצטמצמת בהרבה צמצומים ומשתלשלת בתוך כל העולמות, עד שהיא מגיעה לעולם הגשמי ומתגלית בתור בני חיי ומזוני.
הקרן, היא הארה הרבה יותר גדולה, על הארה זו כתוב "רחבה מצוותך מאוד", המצווה עליה הפסוק מדבר, היא מצוות הצדקה שה' עושה עם העולמות בכך שהוא מחיה אותם תמיד, הארה זו רחבה מאוד עד שבאופן פשוט היא לא מתלבשת בתוך העולמות, רק על ידי הצדקה היא מצליחה להתלבש בתוכם.
כיצד הצדקה מחברת בין האור הגדול של הקרן לבין העולמות? על הצדקה כתוב "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", כמו שכל דרך מחברת בין שני מקומות מרוחקים, כך הצדקה אשר היא דרך ה', מחברת את האור הסובב כל עלמין שאינו יכול להתלבש בתוך העולמות, ומכניסה אותו בכל זאת לתוך העולמות.
כיוון שהארה זו רחבה מאוד, כאשר היא מתגלית היום בעולם היא בצמצום, רק לעתיד לבוא בתחיית המתים, היא תתגלה בגילוי גדול מאוד, יותר מגן עדן התחתון והעליון.
ההארה והגילוי שיש בגן עדן, היא הארה מצומצמת, אור הממלא כל עלמין, כמו שכתוב "ביו"ד נברא עולם הבא (=גן עדן)", היו"ד היא ספירת החכמה, אשר מתלבשת ומצטמצמת בשביל להכנס בתוך העולמות – "כולם בחכמה עשית" ו"החכמה תחיה", אלו משפטים האומרים שהחכמה מחיה את העולמות על ידי צמצום. כיוון שהגילוי של גן עדן מגיע מהאור הממלא כל עלמין, ממילא הוא מצומצם לפי ערך המקבלים, כל אחד מקבל כמה שהוא יכול ולפי מה שהוא עבד בעולם הזה.
בתחיית המתים, ההארה היא מאור הסובב כל עלמין שאינו מצומצם כלל וכלל, הארה גדולה זו היא הקרן שה' משפיע לעולמות. כאשר מדברים על אור הסובב כל עלמין, אין הכוונה סובב כפשוטו שאינו נמצא במקום של העולם, אלא הכוונה שאי אפשר לתפוס אותו מרוב גדולה, כיוון שהוא בלי גבול ותכלית.
מחר בע"ה נמשיך להסביר את ההבדל והקשר בין גן עדן לתחיית המתים.
