אתמול למדנו שהאור בגן עדן הוא יחסית מצומצם, והאור שיהיה בתחיית המתים הוא אין סופי כי הוא אור הסובב כל עלמין.
על תחיית המתים אמרו חז"ל ש"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה", עטרה היא כתר על הראש, תכשיט המקיף וסובב מעל הראש. הכתר הוא הדרגה שמחברת בין המאציל לנאצלים, ולעתיד לבוא בתחיית המתים דרגה זו תהיה לכל הצדיקים שיקומו לתחיה ("ועמך כולם צדיקים").
אמרו חז"ל "עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש", קדוש פירושו מובדל, והכוונה שתאיר בצדיקים הארה כל כך גדולה שלמעלה מההשגה של גן עדן, הארה שמגיעה מהכתר והיא לא מתלבשת בשכל והשגה. הארה זו יכולה להתלבש דווקא בתחיית המתים כאשר הנשמות יתלבשו חזרה בגוף צח ונקי, כיוון שיש כלל ידוע ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ויש קשר אדוק בין ההתחלה והסוף, ולכן גם ההתחלה היא בגוף וגם הסוף הוא בגוף.
בשביל להגיע לתחיית המתים ולקבל את ההארה הגדולה הזו, צריך קודם להיות בגן עדן, ולהשיג את כל מה שאפשר להשיג עד החכמה עילאה – הדרגה הכי גבוהה שאפשר להשיג. גן עדן אינו רק שלב שצריך להשלים אותו בשביל להגיע לשלב הבא אלא הוא ממש מביא את השלב הבא, האור של תחיית המתים נמצא כבר עכשיו בתוך התורה, וכאשר מקבלים את האור של התורה (גם בעולם הזה וגם בגן עדן), היא זו המביאה את תחיית המתים.
הפסוק "לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצוותך מאוד", מבטא את ההבדל בין גן עדן לתחיית המתים, תכלה היא כלות הנפש שיש בגן עדן, בגן עדן יש הרבה דרגות ("ילכו מחיל אל חיל". לכן אין לצדיקים מנוחה בגן עדן, עד תחיית המתים שבה יהיה להם מנוחה), ולכן הפסוק אומר "כל תכלה", אך לכל הדרגות האלו יש קץ, כיוון שהאור בגן עדן הוא מוגבל וסופי. אך "רחבה מצוותך מאוד", מצוות הצדקה שיהודי עושה היא כלי רחב מאוד אשר בתוכו יכול להתלבש הרבה אור, אור אין סופי, אור הסובב כל עלמין שמתגלה בתחיית המתים, אור זה יכול להתלבש רק על ידי הכלי הרחב שמצוות הצדקה עושה.
לסיכום:על ידי מצוות הצדקה מאיר אור ממלא להחיות את העולמות, אך בעיקר מאיר אור הסובב שאינו מוגבל בשום הגבלה והוא יתגלה בתחיית המתים.
