אתמול למדנו ש'דבר ה'' הוא השכינה, ובשכינה יש הרבה מדרגות: מלכות של עולם האצילות, מלכות של עולם הבריאה, מלכות דיצירה ומלכות דעשיה.
המלכות של עולם העשיה מחיה את כל הדברים הגשמיים, אך בשביל לחיות את הדברים הגשמיים של חוץ לארץ היא יורדת ירידה נוספת. על הגויים ועל ארצות העמים, אחראים שבעים שרים (לכל אומה משבעים אומות שר אחד). המלכות מאירה הארה לשבעים שרים והם משפיעים את החיות לאומות עצמם (ולכל הדברים הגשמיים בארץ שלהם).
הגשמיות אינה נחשבת כלום לגבי השרים שמחיים אותה, והשרים אינם נחשבים לכלום לגבי האלוקות שמאירה בהם, אבל בכל זאת הגשמיות של חוץ לארץ לא בטילה לה' כי היא קליפה, ומרגישה את עצמה ביותר. זוהי הסיבה שהגויים הם עובדי עבודה זרה כי הם מרגישים את עצמם ולא את ה', מכיוון שהגויים לא בטילים לאלוקות שמחייה אותם. אצלם, האלוקות היא בגלות. הם שולטים עליה ולא נותנים לה חופשיות.
השכינה שמאירה לשבעים שרים איננה מתלבשת בתוכם, אלא מאירה אליהם מבחוץ (אור מקיף), ולמרות שהיא בגלות אצלם אין זו גלות שלימה, כי היא לא לגמרי בתוכם, אלא מקיפה עליהם מבחוץ, כאמור.
הגלות שיש לאלוקות בתוך האומות נגרמה בחטא עץ הדעת של האדם הראשון, אך לאחר מכן, כאשר עם ישראל גלו וירדו לבין האומות, הם הורידו את כל האלוקות (בחינת פנים של האלוקות) שמתלבשת בתוכם, לגלות בתוך האומות וזו היא גלות שלימה.
מחר נלמד שאף על פי שבשכינה יש הרבה דרגות, אין הכוונה שהשכינה משתנית.