אתמול סיימנו להסביר את "צוואת הריב"ש" שאומר שגם בקליפות יש השראת שכינה, וסברנו את דברי אדמו"ר הזקן, שהלשון אינה מכוונת וצריך היה לכתוב שהשכינה מתלבשת (ולא שורה) בקליפות.
בכל אופן, אומר אדמו"ר הזקן, מה שהטריד את אותם אנשים לא חסידים ששאלו על "צוואת הריב"ש" אינה מצד הלשון, אלא מצד תוכן העניין, שלדעתם לא יכול להיות שבתוך הקליפות יש אלוקות.
אך טענה זו צריכה להיות על האריז"ל בעצמו ולא על הבעש"ט. האריז"ל אמר בהרבה מקומות שהשכינה מתלבשת בתוך הקליפות. אי אפשר לומר שהאריז"ל דיבר רק על הקליפות הרוחניות, ויאמר שבגויים הגשמיים אין אלוקות, כי אם היתה חלוקה כזאת בין גשמיות לרוחניות, בעפר שהוא הדבר הכי גשמי לא היתה צריכה להתלבש אלוקות, ובכל זאת כתוב שהאלוקות מתלבשת בו. האמת היא, שגם על נפשות הגויים כתוב שהם יוצאים מזיווג של אלוקות של "זעיר אנפין ונוקביה".
יוצא בכל אופן שהאלוקות היא זאת שמחייה את הקליפות. אמנם התלבשות האלוקות בקליפות הוא דבר מאוד מפתיע, אך כך כותב האריז"ל וזאת המציאות.
עד כאן הבאנו הוכחות מהאריז"ל שה' נמצא בכל דבר, אך גם מי שלא מתעסק בנסתרות מחוייב להאמין בכך שאין עוד מלבדו, כמו שאומר הפסוק "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה'". כל הדורות האמינו בכך שכל דבר בעולם הוא ה'. גם אבותם של אלו שתמהו על דברי הבעש"ט בצוואת הריב"ש האמינו באמונה פשוטה בלי שום חקירות שה' נמצא בכל מקום, אלא שאותם אנשים החליטו ללכת על פי שכלם הדל, ובשביל להסביר שה' נמצא בכל מקום על פי שכל צריך להסביר על פי כתבי האריז"ל.
באיגרת זו הסביר אדמו"ר הזקן את אחד היסודות העיקריים של החסידות, וכמו שיסוד זה מובן על פי כתבי האריז"ל, כך כל היסודות של החסידות נכונים ומובנים על פי כתבי האריז"ל.
לסיכום: אין שום דבר חוץ מה', וגם קליפות שמתנגדות לקדושה הם חלק מה' והוא מחייה אותם, לכן אמר הבעש"ט בספר "צוואת הריב"ש" שכאשר יש גוי שמפריע בקליפה צריך להתבונן כמה השכינה נמצאת בתוכו בגלות ומכך להתעורר ולהתפלל חזק על גלות השכינה.
