בתקופה זו עד י"ט כסלו נלמד קונטרס אחרון. החלק החמישי של ספר התניא. קונטרס אחרון מדבר על הסוגיה של כוונה מול עשייה, בעיון עמוק מתוך כתבי האריז"ל והזוהר. מתוך כך הוא גם נכנס לסוגיה של מצוות מול תורה ותפילה. בהמשך הקונטרס יש גם אגרות על חשיבות תורה, צדקה ותפילה.
הקטע שלמדנו אתמול ונמשיך אותו היום (הקטע השלישי של קונטרס אחרון), מדבר על ההבדל בין התורה לתפילה, כאשר הם באים עם כוונה, ללא כוונה, וכוונה לא טובה. אתמול למדנו את המבנה הפשוט, להיכן כל תורה ותפילה עולה. היום נלמד על סתירות בתוך הזוהר וכתבי האריז"ל.
קושיה ראשונה: בזוהר על פרשת פקודי כתוב שתפילה ללא כוונה עולה רק לרקיע התחתון. לעומת זאת בפרשת ויקהל אומר הזוהר שרק תפילה עם כוונה יכולה לעלות לרקיעים. בעוד ששאר התפילות נשארות תחת הרקיעים.
תירוץ: בשני המקורות בזוהר מדובר על שני סוגי רקיעים שונים. בפרשת פקודי מדבר הזוהר על הרקיעים של מלכות דעשייה. בפרשת ויקהל מדובר על הרקיעים של זעיר אנפין דעשייה. כך כתוב בספר 'עץ חיים'.
קושיה שנייה: אתמול למדנו שתפילה (וגם תורה) שמתפללים עם מחשבה זרה לא עולה בכלל למעלה. אבל בזוהר מובא שגם תפילה פסולה עולה לרקיע הראשון של עולם הבריאה?
תירוץ: כל המעשים שנעשים בעולם הזה, עולים לרקיעים של עולם הבריאה. שם מסננים ביניהם, את הקדושים מעלים ואת הטמאים דוחים. לכן גם התפילה הפסולה עולה לשם. עלייה זו היא לא עלייה שפועלת משהו בעליונים. היא רק בשביל שידונו אותה. אומר על כך הזוהר שברקיעים של עולם הבריאה נמצא הממונה על לבושי הנשמה. שם הוא בודק איזה מעשה יכול להיות לבוש קדוש בשביל הנשמה.
עכשיו נשלים קצת את היחס בין תורה לתפילה שלא בכוונה. תפילה עם מחשבה פסולה עדיפה מאשר תורה עם מחשבה פסולה. תפילה כזו עולה לרקיע התחתון של המלכות כמו שלמדנו. אך תורה נשארת למטה, 'תחת השמש'. ההבדל נגרם מכך שבתפילה תמיד באים להתפלל ולפנות לה'. ובתורה אני בא בשביל להבין מה כתוב ולא דווקא בשביל להיות קשור לה'.
אבל תורה שאין בה רק מחשבה פסולה, אלא היא סתם שלא לשמה. היא עולה למעלה כיוון שהיא מגיעה מאהבה המסותרת שיש בכל יהודי. כמו שתינוקות של בית רבן שלומדים, תורתן עולה. למרות שהם לא ממש מתכוונים לה'. כי הוא הבל שאין בו חטא. והוא לא תפוס וקשור לעולם הזה. לכן הוא יכול לעלות. אך כתוב שהוא לא עולה מצד עצמו אלא שהמלאכים מעלים אותו. והם מעלים אותו כבר עד עולם האצילות.
