בתקופה זו עד י"ט כסלו נלמד קונטרס אחרון. החלק החמישי של ספר התניא. קונטרס אחרון מדבר על הסוגיה של כוונה מול עשייה, בעיון עמוק מתוך כתבי האריז"ל והזוהר. מתוך כך הוא גם נכנס לסוגיה של מצוות מול תורה ותפילה. בהמשך הקונטרס יש גם אגרות על חשיבות תורה, צדקה ותפילה.
הקטע שנלמד היום ומחר (הקטע השלישי של קונטרס אחרון), מדבר על ההבדל בין התורה לתפילה, כאשר הם עם כוונה, ללא כוונה, וכוונה לא טובה.
עם כוונה - גם תורה וגם תפילה בוראות מלאכים בעולם הבריאה.
ללא כוונה - תורה בוראת מלאכים בעולם היצירה, ותפילה לא עולה.
עם כוונה לא טובה - גם תורה וגם תפילה לא עולות כלל למעלה.
כאשר עושים את התורה או התפילה עם כוונה, הכוונה היא זאת שמעלה אותה לעולם הבריאה.
כאשר לומדים תורה או מתפללים ללא כוונה, אין כוונה שתעלה את התורה והתפילה למעלה. ממילא התפילה לא עולה כלל ולא בוראת שום מלאכים. אך התורה כן בוראת מלאכים בעולם היצירה. כיוון שכאשר לומדים תורה - מבינים מה כתוב בתורה. בכך תופסים את הרצון והחכמה של ה' גם בלי כוונה. אך בתפילה, אם לא מתכוונים אל ה' מה בדיוק עושים שם? לכן היא לא עולה.
אבל כאשר לומדים או מתפללים בכוונה לא טובה, גם הלימוד לא עולה. בלשון הזוהר "לא סליק לעילא מן שמשא". אם אדם לומד בשביל להיות רב ושכולם יכבדו אותו, הכוונה הרעה הזו מתלבשת בלימוד התורה ולא נותנת לה לעלות למעלה.
גם כאשר מתפללים עם מחשבות זרות, המחשבות לא עולות למעלה. אך בתפילה, אם מתפללים תפילה אחת בכוונה, היא מעלה איתה את כל התפילות.
מחר נלמד כל מיני קושיות ותירוצים מהזוהר על המבנה שלמדנו.
