יום שני י”ט תמוז, פרק כ' הלכות איסורי ביאה
ייחוס לכהונה
כל הכוהנים שבזמן הזה -בחזקה הם כוהנים, ואינן אוכלים אלא תרומה, תרומת מעשר וחלה. והוא, שתהיה תרומה של דבריהם (שחייבים בה מתקנת חכמים); אבל תרומה של תורה, וחלה של תורה -אין אוכל אותה אלא כוהן מיוחס.
איזה הוא כוהן מיוחס? זה שהעידו לו עדים שהוא כוהן בן פלוני הכוהן, ופלוני בן פלוני עד איש פלוני, והוא, הכוהן ששימש על גבי המזבח: שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו, לא היו מניחין אותו לעבוד…
חלה+תרומה בימינו, ואפילו בארץ ישראל אינה מדין תורה אלא דברי סופרים; ולפיכך אוכלים אותה הכוהנים שבזמננו, שהן בחזקה.(אמנם בפועל שורפים אותה כי אין דרך להיטהר מטומאת המת הל’ ביכורים פרק ה)
מי שהעידו לו עדים, שראוהו שהיה אוכל תרומה של תורה–הרי זה מיוחס לכהונה (ואין מעלין לייחוסין לא מנשיאות כפיים, ולא מקריאה בתורה ראשון, ולא מחילוק תרומה בבית הגרנות =חלוקת התרומה לכהנים, ולא על פי עד אחד.)
כוהן מיוחס שאמר בני הוא זה, וכוהן הוא–אין מעלין אותו לייחוסין על פיו, עד שיביא עדים שהוא בנו.
מי שבא בימינו, ואמר “כוהן אני”-אינו נאמן, ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו: ולא יקרא בתורה ראשון, ולא יישא את כפיו, ולא יאכל בקודשי הגבול–עד שיהיה לו עד אחד. אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה, ואינו מיטמא למתים.
בזכות קוראים כמוך – נשמיע את הקול היהודי ונשנה מציאות!
הפוסט שקראת עכשיו, לא במקרה נמצא כאן, בקול היהודי. צוות הקול היהודי משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לגולשים שלנו חדשות ומידע שאין בשום מקום אחר, ולתת במה לקול היהודי, שפעמים רבות מושתק בידי כלי התקשורת והרשויות במדינה.
כעיתונות עצמאית, אנו פועלים ללא מטרות רווח. כעת יצאנו לקמפיין גיוס המונים מוגבל בזמן, כדי להקים מערכת תחקירים חדשה שתיצור שינוי משמעותי במציאות.
הצטרפו עכשיו לפרויקט – והיו שותפים בתקשורת יהודית-ערכית ועצמאית
