יום רביעי כ"א תמוז, פרק כ"ב הלכות איסורי ביאה
פרק אחרון בנושא זה
ייחוד
מהתורה, אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה--שדבר זה גורם לגלות ערווה: חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו, והבעל עם אשתו נידה.
דוד המלך ובית דינו גזרו על איסור ייחוד פנויה. הלל ושמאי גזרו על ייחוד עם גויים. כל אישה שאסור להתייחד עימה--אם הייתה אשתו עימו--הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו למעט ייחוד עם גויים.
לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה--עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם, וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה. ילדה מבת 3 שנים ומטה, וילד מבן 9 שנים ומטה--מותר להתייחד עימהן.
הרמ"א פסק שיש אומרים שמותר לאשה להתייחד עם 2 אנשים כשרים (ביום) וכן שיש מתירים לאיש להתייחד עם 3 נשים ומעלה.
חיזוק הרמב"ם לסיכום הלכות איסורי ביאה:
אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות,אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצווה זו בתרעומת ובבכייה,ואמרו חכמים, גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות...לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן; וייזהר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול...יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה--שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה
