יום רביעי ג' אייר, פרק ב' הלכות מגילה וחנוכה
ימי החנוכה ודיני ההלל
ימי החנוכה:
בזמן בית שני גזרה מלכות יון גזרות על ישראל וביטלו דתם, והושיעם ה’ ובכ”ה בכסלו גברו בית חשמונאי על מלכות יון ואיבדום, ונכנסו להיכל וטיהרוהו, ונעשה נס פך השמן. ומשום כך התקינו חכמי הדור ההוא, לעשות את שמונת הימים המחילים בכ”ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות על פתחי הבתים בכל לילה, ואסורים בהספד ובתענית.
הברכות – 1.להדליק של חנוכה. 2.שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. 3.(בלילה הראשון) שהחיינו.
הלל:
גומרים את ההלל בחג הסוכות, וביו”ט ראשון של פסח, ובעצרת [אך לא בראש השנה ויום הכיפורים שהם ימי תשובה ויראה, ולא בפורים שקוראים בו את המגילה].ובחנוכה.
קריאת ההלל בראשי חדשים ובשאר ימי הפסח אינה מצוה אלא מנהג, ולפיכך קוראים אותה בדילוג, ואין מברכים עליה, והיחיד אינו קורא אותה כלל.
כל היום כשר לקריאת ההלל.
