פסח שני יוצא רק ארבעה ימים לפני ל"ג בעומר, י"ח באייר, והקרבה שביניהם קוראת לי להבין אותה. פסח שני הוא היום למאחרים, לחסומים, למי שלא הייתה לו האפשרות להקריב את קורבן הפסח במועדו, מכיוון שלא היה טהור ומוכן לכך בליל הסדר. אף על פי שעבר חודש תמים, ניתנת אפשרות להקריב את הקורבן כהלכתו. פסח שני הוא חג ההזדמנות השנייה ויותר מכך- חג ה-"לעולם לא מאוחר". אין ייאוש בעולם כלל. ומה הקשר לל"ג בעומר?
רבי עקיבא, אחרי מסע ארוך של בחירה בתורה, עומד מול חורבן. העולם שבו בחר להשקיע את חייו, כל עשרים וארבעה אלף התלמידים שהם פרי תורתו, מתים במגפה. אדם רגיל היה מתייאש, סובר כי כנראה שאינו ראוי ואולי אף עוזב את הדרך. לכולנו יש נטייה לברוח מתחום שנכשלנו בו בעבר. אבל רבי עקיבא שב וחוזר לבית המדרש ומסמיך את שרידי המגיפה, חמישה תלמידים בלבד, שימשיכו את תורתו. אחד התלמידים הללו, אולי המוכר שביניהם, הוא רבי שמעון בר יוחאי, שהמשיך ללמד ולהפיץ את תורתו של רבו.
נראה כי לרשב"י עצמו יש מהות עצמית הקשורה באמונה בהזדמנות שניה. מסופר בספר נחלת אבות (חלק ג', ל"א) על אימו של רבי שמעון, שרה, שהייתה עקרה עשר שנים ולא זכתה לפרי בטן. יום אחד שמעה אנשים משוחחים על כך שיוחאי, בעלה, מתכוון לשאת אישה שניה. שרה חזרה לביתה במפח נפש, ובכתה בכי גדול לפני ה'. יוחאי בעלה לא ידע מכך דבר. באותה שנה, בראש השנה, חלם יוחאי חלום ובו הוא ביער גדול של עצים, חלקם רעננים ונותני פרי וחלקם יבשים, והוא יוחאי נשען על אילן יבש. לפתע, מגיע מלאך ומשקה בנאד מים חלק מן העצים. עומד יוחאי ליד העץ שלו וממתין להשקייתו, אך כשמגיע המלאך, הוא מוציא לפתע צלוחית זעירה אחרת ומשקה ממנה את העץ של יוחאי, אשר באופן פלאי מתברך ומצמיח מיד תפוחים ועלים רעננים.
"וישמח מאד יוחאי על המראה ויקץ משנתו מתוך שמחה... ויספר את חלומו לאשתו ויאמר לה חלום חלמתי ופתרונו פשוט לדעתי, היער הוא העולם והאילנות הם הנשים. מהם נותנים פירות ומהם עקרות כאילנות היבשים, ובראש השנה נפקדות. יש מהם להוליד ויש מהם נשארות עקרות. ואת ביתי הוא האילן שהייתי נשען עליו והשקו אותך ממעין הברכה להוליד בנים צדיקים וחכמים, ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי... מדוע השקה דווקא את אילני מהצלוחית הקטנה?" הלכו שניהם לרבם - רבי עקיבא במוצאי החג . אמר להם רבי עקיבא, אכן צדקתך בפתרונך יוחאי, "ואשתך שרה היא מהעקרות שאי אפשר לה להוליד בשום אופן ... והצלוחית שראית היא צלוחית שנאספו מדמעותיה ומהם הישקוה, ונהפכה מעקרה ליולדת". ואכן, זכו הזוג לחבוק בן. שרה, שלא התייאשה והמשיכה להאמין שתזכה ללדת, ודווקא עם האיש שלה, הרוותה בדמעותיה ובגעגועיה את האדמה היבשה וזכתה להיות אימו של רבי שמעון שמאיר את עיניהם של ישראל בחכמתו.
בל"ג בעומר בשנה שעברה טיפסתי על ההר, הר מירון העמוס והמלא, וגם אני מלאה, בחודש התשיעי להריוני. הרגשתי שאני נושאת ברחמי את עקיבא, רבי עקיבא שלי. לא יכולתי להישאר בבית, הייתי חייבת לבוא אל ההילולה, אל רבי שמעון ואף יותר מכך, אל רבו, רבי עקיבא. בלב הרגשתי שאחד מהסודות של היום הזה הוא שבעצם אנחנו חוגגים את ניצחון תורתו של רבי עקיבא. כולם חוגגים סביב רבי שמעון אבל רבי עקיבא כל הזמן באוויר, בעצם אנחנו חוגגים אותו. רבי עקיבא שלא התייאש והמשיך ללמד ובזכות אמונתו והתמדתו זכינו ברבי שמעון - אור עצום. אשריכם ישראל, מה מקווה מטהר ומחדש אף הקב"ה יזכה אתכם להיטהר ולהתחדש.
גם כאשר אני חושבת שנסגרה הדלת, שה' לא רוצה אותי, או אולי לא רוצה שאלך בדרך הזו, אני יכולה לדפוק שוב, להקיש באותה הדלת ולהמשיך להאמין. זה הסוד. לשוב ולהאמין, לשוב ולצעוד עם התורה. זוהי התורה שלי בל"ג בעומר. תורת הסוד.
