קבוצת עמיתים לטיולים יצאה לטיול בשביל הסנהדרין. השביל בעמק יזרעאל סמוך לקריית טבעון.
סיכום הסיור והסבר למי שרוצה לעשות זאת בעצמו:
מדינת ישראל החוגגת השנה שבעים שנה לעצמאותה יכולה להחשב כמדינה צעירה, אך הקשר הישיר והבלתי אמצעי עם הארץ שהובטחה ע"י בורא עולם, קשר רוחני ששמר את העם גם בשנות הגלות הארוכות, מציב אותה כמדינה צעירה אך בעלת השורשים העתיקים ביותר.
לרגל שנת השבעים לעצמאותנו המחודשת נחנך ביוזמת רשות העתיקות, כמחווה לשבעים חברי הסנהדרין, ענקי הרוח אשר שימרו והתוו את עתידו של עמנו בתקופה הקשה של פלישת זרים לארצנו, שביל החוצה את הגליל ועובר בין חלק ממקומות משכנה של הסנהדרין תוך שהוא מחבר נקודות היסטוריות ואתרי מורשת לשרשרת הזיכרון הלאומי.
פסל אלכסנדר זייד
את היום הראשון של סיורנו אנו פותחים למרגלות הפסל המנציח את דמותו הנועזת של אלכסנדר זייד, השומר האגדי, תוך שאנו מצטרפים אל עיניו המביטות אל נופם המרהיב של העמקים סביבנו שיופיים רק התעצם מאז עם היישובים הרבים שקמו בעשרות השנים האחרונות וממלאים את השממה בה אי אז ישב זייד בדד עם משפחתו.
היות שתהליך סימון השביל נימצא בעיצומו יש להעזר מעט בכושר ניווט או להצטרף למדריך המכיר את השטח, ומי יצלח למשימה יותר ממורה הדרך הניפלא, רון חרמוני להט!
רון עולה אל הפודיום ופותח בסקירה קצרה על רעיון שביל הסנהדרין אשר נהגה על ידי ד”ר יאיר עמיצור איש רשות העתיקות, המוליך קבוצות קטנות לאורכו, ומציין לקול עידוד העמיתים כי אנו הקבוצה הגדולה ביותר היוצאת למסע זה מאז נחנך השביל.
מדריכנו מדגיש כי כרגע רב השביל אינו מסומן אלא רק קטעים קצרים וכ130 נקודות עניין לאורכו אשר ביניהן פזורות שבעים אבנים עליהן חקוקים דברי ראשי הסנהדרין היוצרות בית מדרש תחת כיפת השמיים. השביל אשר תוכנן לאורך של שבעים קילומטר כמחווה לשבעים חברי הסנהדרין, מתארך עקב אילוצי השטח לכמעט מאה ועשרים, כמו הארץ קושרת עצמה בין מניין הסנהדרין למניין חברי הכנסת המודרנית...
רון מעביר את ההובלה לחוקר הארץ ותושב טבעון יעקב שורר הפותח בתצפית מודרכת אל הנוף הסובב, המוחרקה המשתפלת אל נחל יוקנעם, עמק יזרעאל למרגלותינו, הגילבוע וגבעת המורה וכמובן הפיתוח שהביא כבישים רחבים המצטרפים לקו הרכבת החדיש ומתעדים להפוך את טבעון למרכז עירוני מחובר היטב.
כמובן שאי אפשר שלא להבחין בפקק הניצחי בכביש מטה שיש אומרים כי רכבים תקועים בו עוד מתקופת המשנה...
יעקב מצביע אל הבית השוכן בסמוך לפיסגת הגיבעה ומבאר כי לא מדובר בביתו של אלכסנדר זייד כפי שטועים רבים אלא בביתו של יופה אשר הצטרף אל זייד ביישוב המקום ואשר עד היום צאצאיו דרים בבתים אשר נבנו במורד הצפוני של הגיבעה.
יעקב מצייר קוים לדמותו של השומר האגדי, ממייסדי ארגוני בר-גיורא והשומר, אשר הגיע לכאן עם משפחתו כנוכחות היהודית היחידה, בנה כאן את צריפו עיבד את השדות והגן עליהם מפני בוזזים עד שלפני שמונים שנה ב1938 נרצח בעומדו על משמרתו.
תוך שהוא מצביע אל פסל הברונזה של זייד הרכוב על סוסו כשבידיו רובה, מספר יעקב כי שנתיים לאחר הרצחו של זייד שהיה כבר אז גיבור לאומי הגיע לבית משפחתו האמן דוד פולוס ובעידודם הקים את הפסל המרשים אשר עם השנים הפך לסמל ההתיישבות וההגנה על הארץ.
משכן הסנהדרין(?)
במרחק קצר במורד הגיבעה ממתינים לנו שרידי מבנה רחב ידיים שעדיין ניכר בו פאר העבר, ונתמך אי אז בשתי שורות בנות שמונה עמודים מפוארים.
כאן ממתיק יעקב סוד ומגלה כי בעת שהחל להדריך מטיילים באזור לפני ארבעים שנה, נצמד אליו ילד סקרן ותאב ידע בשם עמית אררט, ילד זה היום מוביל את עמיתים לטיולים וחולק את אהבת הארץ עם אלפי עמיתים! מיד שב מדריכנו למאה שעברה ולסיפורו של זייד אשר בעת עלותו על הקרקע איש לא ידע כי בית שערים המשנאית קבורה תחת גבעה זו, למרות שסקר בריטי זיהה את מערות הקבורה עוד ב1871. אנשי הסקר הנוצרים לא ידעו כלל על בית שערים המופיעה פעמים רבות בכתובים. זייד היהודי, לאחר שחי כאן כעשור, מצא את מערות הקבורה ואת הסמלים היהודיים הרבים שנחצבו אל דפנות המערות, וקרא ב1936 לארכיאולוגים דאז מזר ובן-צבי לחקור את המקום.
סערת מלחמת העולם ולאחריה ארועי מלחמת העצמאות עיכבו את המשך המחקר ורק בתחילת שנות החמישים החלה המדינה שאך קמה לחשוף את שכיות החמדה שהמתינו תחת שכבות הזמן,שלושת האתרים הראשונים שנחפרו במימון ממלכתי היו מצדה, קיסריה ובית שערים.
הארכיאולוג אביגד חשף במקום בו נימצא היום הגן הלאומי את קבר רבי יהודה הנשיא, ואילו כאן במקום בו אנו ניצבים התגלו שרידי מבנה בזיליקאי רחב ידיים הפונה לירושלים ונתמך בשתי שורות עמודים. יעקב מציין כי למרות שאיננו יכולים להיות בטוחים כי כאן ישבה הסנהדרין בשכנה בבית שערים, הרי במסכת עירובין מוזכרים פרטים על המבנה התואמים לממצא הארכיאולוגי, וגם דיון על מספר העמודים אותם מנה רבי יהודה הנשיא באכסדרה,ולאחר הדיון המצוטט מסתכם מספרם לשמונה, כמו מספר העמודים שתמכו מבנה זה!
בית הכנסת של בית שערים
הכביש היורד מהגיבעה לאורך חומת בית שערים העתיקה מוליך אותנו אל מול שרידי מתחם בעל מספר חדרים שמעל אחד מהם אף מתנוססת קשת לתפארה, בצדו של המתחם מבאר שלט כי זהו מתחם בית הכנסת.
יעקב מגלה כי שלט זה הינו פייק ניוז בן עשרות שנים שכן המתחם מולנו אינו רחב דיו או בנוי בצורה שיכולה לשמש כבית כנסת אלא יותר כבית מגורים. בית הכנסת אכן נחשף בידי זייד שבנה ביתו בסמוך, נחפר נחקר וכוסה בעפר לצורך בניית הבית. כל אשר נותר ממנו הינו שלט זה...
לפתע שולף יעקב פיסת מידע מפתיעה, מסתבר כי מחקר שנעשה בשנים האחרונות זיהה שרידי אורווה בחצר המתחם, והיות שסוסים שימשו בתקופת במשנה את האנשים המכובדים ביותר בלבד, ומכך שבית הכנסת אשר בחצר בית זייד סמוך מאוד לכאן נוכל לשער כי בבית זה דר לא אחר מאשר רבי יהודה הנשיא!
בית אגודת השומרים
אנו ממשיכים בדרכנו בין רחובותיה הקסומים של טבעון ומגיעים אל בניין בית אגודת השומרים אשר היום הוסב ברוח הזמן לשמש כמסעדה יוקרתית.
תוך שאנו מתפרסים במתחם המטופח שב מדריכנו ומגולל מסיפוריו של זייד. עת פרצו מאורעות תרפ"ט (1929) התריעו בפני השומר ידידיו מבני הבדואים על אשר עתיד להתרחש, זייד איש אמיץ וישר סרב לנטוש את ביתו אך ליתר ביטחון פינה את משפחתו לכפר יהושע הסמוך, תוך שהוא מתנה עם תושביה כי יצית את הגורן בעת מצוקה.
הפורעים אשר פשטו במהרה על ביתו של זייד הציתו בעצמם את הגורן ותוך זמן קצר חמישה רוכבים חשו בשעטה מכפר יהושע לעזרה. הערבים הרבים אשר צרו על ביתו שמעו את קול הדהרה שהדהד מן המערות הרבות שבסביבה, נחרדו ונסו על נפשם.
תוך זמן קצר כתבו העיתונים שזייד בסיוע חמישה רוכבים הניס פורעים רבים, ודמותו אשר נודעה לאומץ גם לפני כן קיבלה כנפיים והאיש הפך למיתוס וסמל.
זייד ושותפו לשמירה יצחק בן צבי (לימים נשיא המדינה) הבינו לאחר מאורעות תרפ"ט את הצורך בהקמת ארגון עילית של שמירה והגנה ותוך מספר שנים הקימו את אגודת השומרים (לא להתבלבל עם ארגון השומר) אשר המטה שלה שכן בבית המידות הסמוך אלינו. ובשנים שיבואו עקב המצב הביטחוני שגבה חללים רבים הוקם בית הקברות של האגודה בסמוך, מקום נסתר החבוי בלב חורשה שלוה ורחבת ידיים אליו אנו שמים פעמינו.
בית הקברות של אגודת השומרים
בלב החורשה, לקול ציוץ ציפורים ממשיך יעקב ומתאר את דרכו של השומר האגדי אשר נקבר כאן ולצידו רעייתו לאחר שנרצח בידי בדואים בארוע אשר תאורו ימתין להמשך מסענו.
יעקב מוליך אותנו בין הקברים הנושאים את סמל השומרים אל מקום מנוחתו של אליעזר שמאלי. השם המוכר מעורר זיכרון ישן אך רק כאשר מזכיר יעקב את הספר "אנשי בראשית" מתרקם הזיכרון לסיפור עלייתו על הקרקע של אלכסנדר זייד בגבעות חרתיה של אז, ואל סיפור יישוב הארץ שכל ילד קרא והכיר (וגם אנוכי...).
יעקב מגבש טענה כי גם איש אמיץ ישר ובעל קומה כמו זייד היה זקוק ל"סוכני זיכרון", אנשים אשר מעבירים את סיפורו לציבור הרחב ובעצם בונים את המיתוס, וכזה היה אליעזר שמאלי אשר שימש כמורה פרטי של ילדי זייד ששכנו בדד על הגבעה והכיר את סיפור המשפחה ממקור ראשון. לאחר מותו ביקש להיקבר בסמוך לשומרים אותם אהב ואלו נעתרו לבקשתו האחרונה.
את סיורו המאלף מסיים יעקב בחיבוק אמיץ לעמית ובתקווה כי זכרו של אלכסנדר זייד ישאר כחלק מההסכמה לאומית הרחבה כסמל ואות לאנשי הגבורה וההתישבות.
מצפה ברק
רון נוטל חזרה את ההובלה ואנו חוברים אל הכהנים אשר המתינו מחוץ לגדר בית הקברות, מדריכנו מוביל לאורך גדר בית העלמין אל מצפה ברק הצופה אל נופו הירוק של עמק יזרעאל ואל חלקו הצפוני של כביש 6 הנבנה בקצב הקידמה אל מול יערות אלוני בראשית. רון מצטט מכתביו של פלביוס כי למלכה ברניקי מבית הורדוס היו אסמי תבואה גדולים בבית שערים, ומכאן הסיקו בטעות כי בית שערים נמצאת בפאתי העמק השופע תבואה, במקום בו הוקם מושב שנקרא בשל טעות זו בית שערים על שם העיר המשנאית.
רון שולף מפה ותוך שהוא מצביע על נקודות בולטות הנשקפות מהמצפה אנו למדים את התוואי בו נצעד בשעות הקרובות.
האלון של אילן
הדרך עוברת בנוחות ביער אלונים ואורנים מלא חן כאשר מדי פעם מרפסת המציצה מבעד לבדים מגלה כי למרות האשליה של יער עד אינסופי המקום מיושב ושוקק.
לאחר כברת דרך מתגלה לעיננו אלון קשיש עב גזע אשר מישהו באהבה אין קץ תמך בגזעו העצום, שניכר בו כי עבר שרפה, בשלד ברזל, לשמחתנו ניתן להבחין במעט עלים הבוקעים מהגזע המסוקס ומשיבים תקווה כי עץ זה ישוב לצמוח וילבלב.
בעוד אנו נחים בחורשה הסובבת את האלון העתיק אנו למדים כי אלון זה נקרא האלון של אילן על שם אילן גבאי שנפל בעת מילוי תפקידו בקרב מול חיזבאללה בלבנון וכי האתר מתוחזק בידי משפחתו כאתר זכרון ונקודת מפגש למטיילים.
בקעת ציפורי
השביל הגלילי ממשיך צפונה תוך שהוא עוקף את הכפר הבדואי בסמת טבעון המשמר את שמה של העיר טבעון התלמודית, חוצה כרמי זיתים שפריים נוטף השמן מתחנן למוסק, מטפס על גיבעה נישאת ומוביל אותנו למנוחה תחת אלון רחב צמרת בבקעת ציפורי.
רון מנצל את רגעי השלווה להשלים את סיפורו של זייד, בהצביעו אל השטח סביבנו המנוקד ביישובים בדואים אשר עם חזרת עם ישראל לארצו התנגדו רובם בחריפות לשבי ציון.
ארוע מכונן ביחסי יהודים בדואים באזור התרחש בתשע בערב 11 ליולי 1938 עת התכנסה בקיבוץ אלונים אסיפה שתפקידה לקבוע את עתידו החקלאי של המשק, סוגיה קשה אשר לשמה ניקרא אלכסנדר זייד כיועץ. כאשר זה בושש לבוא נשלחה קבוצת חיפוש אשר גילתה את גופתו סמוך לבית הקברות בו ביקרנו מוקדם יותר, רצח אשר היה נותר לא מפוענח אלמלא בדואי מכפר טאבש הסמוך התרברב כי הוא אשר ביצע מעשה נתעב זה.
בנו של זייד גילה את זהות הרוצח לאחר חקירה מדוקדקת, וחוליה של עמיתיו יצאה לנקום את מות אביו. החשוד אשר נתפס באוהלו נשפט והוצא להורג בו במקום.
חלפו להן חמישים שנה, ובכפר טאבש התפתחה תיירות אירוח בנוסח בדואי, אירוח בו למדים האורחים על מנהגי הבדואים, סועדים ארוחה מקומית וגם שומעים מפי נכדו של אותו בדואי את סיפור הרצח...
עין יבקע
עליה קלה אל מרומי גבעה גלילית וממנה ירידה פחות קלה וחציה של נחל ציפורי מביאה אותנו אל בריכת האגירה של עין יבקע, בריכה בנויה אבני גזית שאורכה כשלושים מטר רוחבה חמישה עשר ועומקה המגיע אל מותני מבוגר מאפשר שחיה והתרעננות.
מדריכנו מכנס אל שפת הבריכה את אלו שעמדו בדחף להשתובב במים ומגלה כי למרות שנראה במבט ראשון כי בריכת אגירה זו נבנתה למען המטיילים למען האמת הבניה כאן היא רומית ונועדה ליצור בריכת אגירה שמימיה הוזרמו דרך אמת מים במורד הנחל אל תחנת קמח הממוקמת כשני קילומטרים מערבה מכאן ועשרים מטר מטה, נפילה אשר די בה להפעיל טחנת קמח גדולה ולהתחיל את סיבוב גלגלי המהפכה התעשייתית כבר לפני אלפיים שנה...
רון מגלה כי בריכה זו נקראה גם בריכת הסוסים עקב מנהג המקומיים לרחוץ כאן את סוסיהם אך בשנים האחרונות עת החלו לרחוץ 80 כוחות סוס במכה אחת הציבו הרשויות סלעי ענק סביב לבריכה על מנת לשמר את המקום.
תחנות הנזירים
מימיו הצלולים של הפלג הנשפך מהבריכה מובילים אותנו לאורך הנחל מערבה כאשר מדי פעם מציף הפלג השופע את הדרך ומאתגר אותנו לחצות אותו על פני אבני דרך חלקלקות, אך גם מפצה בפטל עסיסי הצובע את האצבעות בסגול מתוק ודביק.
לאחר שני קילומטרים במורד הפלג מתגלה לעיננו מבנה אבן מרשים הבנוי בסגנון אירופי על פני הנחל ואליו מוביל גשר אבן שכמו מחבר את המקום מעידן אחר.
אתר זה שימש מאז ימי הרומאים שבנו את מערכת המים המקורית כתחנת קמח, וכל כובשי הארץ למיניהם - ביזנטים, ערבים, צלבנים, עותמאנים ובריטים הצטיינו באכילת לחם ולכן תחזקו את המקום במשך אלפי השנים.
אי אז באמצע המאה 19 נקנה המקום בידי המסדר הכרמליטי כדי לספק פרנסה לנזיריו, מסדר המחזיק באתר עד ימינו והוא שנתן לו את שמו – טחנת הנזירים.
עם שיבת בעלי הארץ היהודים אליה ובכליהם מנועי דיזל משוכללים ננטשו כל תחנות הקמח אשר נבנו על כל פלג רענן ורובן נטחנות להן לאיטן תחת שיני הזמן.
חלי המקראית
טיילת נוחה אשר נסללה בצמוד לנחל על ידי נערי בתי הספר שבאזור, יהודים וערבים, מובילה אותנו אל נפתול חד במסלול זרימתו של נחל ציפורי לרגלי סלע קשיח עליו יושב הכפר ראס-עלי. כאן תוהה בקול רון מיהו עלי שעל שמו ועל ראשו נקרא המקום?
לאחר שהעמיתים הנבוכים פוסקים מלהעלות רעיונות פותח רון את ספר יהושע ובתאור גבולו הדרומי של שבט אשר קורא את שם העיר המקראית חלי שפרוש שמה תכשיט. מסתבר שעלי הינו שימור משובש של שם העיר חלי, ולסגירת המעגל אנו למדים כי על גבעה סמוכה הוקם ישוב יהודי (מצפה) בשם עדי המתכתבת עם העיר המקראית.
עתיקות אושא
נתיב הסנהדרין מוביל עם חשיכה אל עתיקות אושא בה שכנה הסנהדרין, עיר אשר נחשפת בימים אלו בידי רשות העתיקות בסמוך לקריית אתא, בה אנו מסיימים את יומו הראשון של מסענו המחבר כל כך אל הארץ, המורשת ואל זהותנו הלאומית.
תודות:
ליעקב שורר על מסע גילוי בפינות ההיסטוריות החבויות של בית שערים וקרית טבעון,
לרון חרמוני להט על הובלה בוטחת ומלאת חן בדרכי הגליל,
לאבנר עופר על ארגון ללא רבב,
לסבא עמית שאינו חדל להפתיע,
לרשות העתיקות על הסיוע בהפקת הסיור,
למנחם גולדברג מייסד כפר קדם www.k-k.co.il על האירוח החם והלבבי,
ולעמיתים שלקחו חופש מעמל יומם ויצאו לפסוע בדרכם של חכמי המשנה והתלמוד.
