צפו בשיעורו של הרב אפרים ארנברג, ראש ישיבת "תום ודעת", לקראת חג החנוכה:
אנחנו לקראת החג, מחר נדליק בעזרת ה׳ נר ראשון. יש הרבה-הרבה כוונות לחנוכה.
כתוב שמצוות הדלקת נר חנוכה היא מצוה חביבה ביותר. באמת, גם בקבלה וגם בחסידות יש המון כוונות, הרבה התבוננויות, הרבה תוכן גם סביב ההדלקה, וגם סביב ההתבוננות בנרות. הרב יצחק לימד את זה הרבה שנים ומהרבה היבטים.
בעזרת ה׳ החברים ישלחו כאן בקבוצה גם איזושהי חוברת שהוציאו לפני כמה שנים עם חלק מהכוונות היסודיות גם של הברכה וגם של הנרות, אבל אנחנו רוצים השנה להוציא כל יום איזושהי התבוננות קצת מהסוף להתחלה. כלומר, מה שמקובל בעולם הוא שחג החנוכה הוא חג האורות, ״חג האורים״.
בוודאי שחנוכה הוא חג שקשור מאוד לאור. אבל יש משהו בחנוכה, שיותר ממה שהוא קשור לאור, הוא קשור ליופי. היחס בין אור ליופי, בצורה מאוד-מאוד כללית, הוא שאור הוא דבר קצת מופשט, ״מקיפי״ בלשון הקבלה.
לא משהו מיושב, שאני לגמרי תופס אותו. הארות, כמו איזו השראה. בכוונות של המצווה, האורות מכוונים בעיקר לברכה.
כלומר, כשאני ניגש לקיים את המצווה, את מצוות נר חנוכה, או כל מצווה, המקום שאני בא ממנו הוא מקום של אור. אור, כמו שאמרנו, הוא דבר לא לגמרי תפיס.
יש תורה מאוד חשובה מהבעל שם טוב, שהוא אומר שבכל מצווה, עיקר ההשראה של המצווה, עיקר ההיתפסות של המצווה, כלומר, עיקר התחושה והתענוג והשמחה שבמצווה, הוא דווקא בסוף המצווה, אחרי המצווה.
אצל חסידים מקובל שאם יש יום גדול, כמו שעכשיו היה י״ט כסלו, אז עיקר ההתוועדות הוא תמיד במוצאי היום, אחרי שהאורות מתיישבים בכלים. כשמשהו כבר מתיישב אצלי, וקיבלתי מזה משהו, אז אני יכול לעמוד, וליהנות מהיופי שלו.
אולי אחת המצוות שהדבר הזה הכי מורגש בהן, מוחשית, לכל אחד מאיתנו, היא נר חנוכה.
אז שלחנו, עם כל הכוונות, כל מי שמכיר את הספרים של הרב ואת השיעורים, יש מכלול מאוד-מאוד גדול, יצאו מזה כמה ספרים, כמה מאמרים כתובים, וגם יש הרבה שיעורים מוקלטים שמאוד כדאי לשמוע, ויש מכלול מאוד גדול של תוכן.
אז מי שרוצה, יש הרבה מה לכוון גם בברכה ולפני ההדלקה. אבל אנחנו רוצים דווקא להתחיל עם הסוף. כלומר, באופן מוחשי, בסוף מורגש שלכוון לפני, ותוך כדי, ועם הילדים, וב׳מבצעים׳, ובהדלקות המרכזיות, לא תמיד כל אחד דעתו מיושבת,
וגם אם כן, יש בזה איזה משהו קצת ׳נערווים׳ (לחץ), כל הזמן לנסות לכוון, תוך כדי, שהכל יהיה מדויק.וככה הבעל שם טוב באמת אומר, שעיקר ההשראה של המתיקות של המצווה היא דווקא בסוף.
ועוד פעם, בנר חנוכה זה הכי מוחשי: שאחרי שהדלקנו וניגנו את הניגונים, אז מתיישבים עם המשפחה, יושבים ליד הנרות, ומביטים, ״אלא לראותם בלבד״, מסתכלים על הנר.
ההיתפסות הזאת, מה שהאורות, כל האור שהיה קודם, כנגד י״ג מידות הרחמים, ועוד כל הכוונות שיש בברכה ובמעשה ההדלקה, אחרי זה, כשזה מתיישב בתוך הנר, זה נהיה הדבר הכי יפה, כמו שבגשמיות, יש משהו באש, בלהבה, שהוא יפהפה. באמת, אחת הכוונות הכי יסודיות של הרב לשמונת ימי חנוכה היא שכל אחד מהימים מכוון כנגד אחת מהמילים בלשון הקודש של יופי.
יש שמונה מילים בתורה של יופי, שמבטאות את המושג ״יופי״, שמונה סוגים של יופי. אז אנחנו רוצים להתבונן לאורך הימים הקרובים בכל אחד מסוגי היופי, כל יום עם היופי שלו.
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
יש לנו שמונה נרות ושמונה לשונות של יופי, אבל יש גם את השמש. ולפני שנתחיל מחר לעבור נר-נר, היום נגיד עוד מילה אחת על השמש, שמשמש אותנו כל אחד מהלילות: השמש מכוון כנגד המילה ״כבוד״, המושג ״כבוד״. כבוד הוא כמו ממוצע.
אם נגיד את זה בעשר הספירות, מי שקצת מכיר את המבנה, אז כל האורות, כל הכוונות של הברכה, שהם בעיקר כנגד ״י״ג תיקוני דיקנא״, הכל ב״אריך״, בכתר – הכל משהו ארטילאי, לא נתפס, לא מודע לגמרי. החכמה, הספירה הראשונה, היא כנגד כבוד, ״החכמה מאין תמצא״.
כמו שבספירות, ספירת החכמה היא איזשהו ממוצע בין הכתר, בין הלא-מודע, בין האור המקיף לאור הפנימי, למה שתפוס ומושג אצלי, ככה גם בכוונה שלנו, שהאור המיוחד של החכמה הוא חצי-מיושב, חצי-יופי, כמו המושג ״כבוד״.
איפה בדרך כלל מופיע ״כבוד״ בתורה? ״כבוד ה׳ נראה בענן״. כבוד זה חצי יושב בתוך כלי. זה לא לגמרי אור בכלי, לא לגמרי תפוס. כמו שענן הוא איזשהו מסך שהוא חצי מסתיר וחצי מגלה, השמש, שהוא תמצית השמן, זו התנועה שמיישבת-מכניסה את האורות לתוך הכלים, הוא כנגד המושג ״כבוד״.
אנחנו לוקחים כל לילה את השמש, ועל ידו אנחנו מושכים איזו הארה שהייתה לנו, ומיישבים אותה בתוך איזושהי מציאות, ואז המציאות מתייפה, נעשית משהו יפה. ובכך אנחנו רוצים להתבונן, בשמונה גוונים,
שמונה סוגים של יופי, של אור שמתיישב בתוך מציאות. אז בעזרת ה׳ שנצליח בדרך שלנו, בהתבוננות, ונמצא איזושהי השראה, לאור מכלול השיעורים והעושר המאוד-גדול שיש בפנימיות התורה, ונזכה כולנו לחג שמח, לחג מאיר, לחג יפה.
