"עזוב את זה! אנחנו הבאנו את הפלטה הזו מהמחסן שליד הסופר!" צעק איציק כשפניו אדומות מעצבים כאשר הוא גילה את גנב הקרשים. "איזה שטויות, מה זה של סבא שלך??" ענה בועז המבוהל.
יום השלושים ושלוש לעומר מורגש אצל כולנו. חלקנו עומדים שעות בפקקים בדרך למרון ומבלים שם את הלילה כולו, חלקנו מחכים לתפוחי אדמה השרופים בתוך המדורה וחלקנו נתקעים עם הילדים בבית..
אך מה באמת יש בו ביום הזה?
המאירי כותב שקבלה בידי הגאונים שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.
אולם, מסורת העוברת מדור לדור קובעת כי יום השלושים ושלושה לעומר הוא יום פטירת התנא רבי שמעון בר יוחאי. האדרא זוטא (מספר הזוהר) מספר כי ביום פטירתו נתמלא הבית אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגילה לתלמידיו, והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגלה כל מה שניתן לו רשות לגלות, אז נתן רשות לשמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו ועלתה למרום. הפיכת יום זה ליום מיוחד ושמח, החלה בעיקר על ידי האר"י הקדוש וגדולי תלמידיו. על האור החיים הקדוש מסופר כי פעם אחת הגיע ביום ההילולא למרון ובהגיעו לתחתית ההר, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ורגליו והיה גועה וצועק: "היכן אני השפל נכנס – למקום אש להבה שלהבת קדש וכל פמליא של מעלה וכל נשמות הצדיקים".
הלכות השייכות ליום זה:
◊אין אומרים בו תחנון.
◊לדעת השו"ע – אין נושאים נשים ולא מסתפרים עד ל"ד בבוקר וכן מנהג הספרדים. אולם, לדעת הרמ"א – ביום ל"ג בעומר עצמו כבר מותר לשאת נשים ולהסתפר. לדעת האר"י הקדוש – אין מסתפרים עד שבועות, ויש מקצת מן הספרדים שכך נוהגים.
◊לובשים בו בגדים חדשים, אף לאלו שבימי הספירה נוהגים שלא לחדש בגדים.
גילוי פנימיות התורה 2 ד' סיון תשע"ו 10:17 משה
מוזר 1 י"ז אייר תשע"ו 19:52 יהודי גאה!