פעם אחת החליט בדעתו הצדיק ר' שמואל מקאריב, מחסידי הרב הקדוש "החוזה" מלובלין, שלא לבקש שום דבר מבן אדם, אפילו אם חלילה יהיה בסכנה, רק מה שהשי"ת יעורר בלב האנשים שיתנו לו מעצמם, יתנו. וכך נהג זמן ידוע. וקרה פעם שלא היה לו כלום לצרכי חג הפסח, ולא רצה לשנות ממנהגו, ולא גילה מזה לשום אריש. נצטער אמנם שאין לו אפילו על כזית מצה ויין לארבע כוסות, אבל בטח בה' שבודאי ישלח לו עזרתו מקודש.
קודם הפסח היה הגביר החסיד ר' שלמה מקנסקיוולי בלובלין אצל הרבי, והרבי ביקש שישלח לר' שמואל מקאריב כל צרכי הפסח. וכן עשה. בערב פסח לנפות ערב באה עגלה מלאה כל טוב, מכל מיני אכילה ושתייה וכלים מכלים שונים, שלוחה מר' שלמה להצדיק ר' שמואל. כשראה ר' שמואל את התשורה, נעשה דעתו בדוחה עליו וישב להסדר בשמחה ובהרחבת הדעת, עד שכמעט שכח שנמצא בעולם הזה, ומחמת המדרגות הקדושות שהשגי מהשמחה העצומה שהשי"ת עזר לו שלא הוצרך לשנות ממנהגו ולבקש דבר מבן אדם, נדמה לו בכל דבר שעשה כאילו הוא טס בשמים, והיה נראה לו שמעולם לא עשה דבר כזה במדרגות גדולות כל כך כמו עכשו. בלילה השני שכב על מטתו לנוח קצת קודם הסדר, והוא נרדם וישן זמן רב, עד כשהקיץ ראה שעוד מעט יגיע חצות לילה. ור' שמואל היה נזהר תמיד לאכול את האפיקומן, אפילו בלילה השני, קודם חצות לילה, ולכן הוכרח למהר ולחטוף כל הסדר וארבע הכוסות בזמן קצר מאד, כדי שיגיע לאכילת האפיקומן, אפילו בלילה השני, קודם חצות לילה, ולכן הוכרח למהר ולחטוף כל הסדר וארבע הכוסות בזמן קצר מאד, כדי שיגיע לאכילת האפיקומן קודם חצות. ונדמה לו שמעולם לא עשה סדר שפל כזה, וכי לא נמצא בכל העולם מי שיערוך סדר גרוע כזה. ונצטער מזה הרבה.
אחר הפסח נסע לרבו הקדוש מלובלין. כשנכנס אל הרבי, נתן לו הרבי שלום, ותיכף אמר: נראה נא בטיבם של הסדרים שערך ר' שמואל. הלילה הראשון – שפל, שפל מאוד. טס בשמים… מה זו טיסה בשמים?… הלילה השני – יפה, יפה מאוד. אין במציאות מי שיערוך סדר קדוש ונעלה כזה, כמו שערך ר' שמואל בלילה השני.
